תלמוד ירושלמי שבת פרק ו הלכה ד

משנה: לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת. רבי ליעזר אומר תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי שנאמר וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות. בירית טהורה ויוצאין בה בשבת. כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת: הלכה: כתוב וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. מלמד שהיו מזויינים בחמשה עשר מיני זיין. ואי זו היא האלה. מן מה דתני רבי יעקב בר סוסי רבי יוסה. מאימתי תורמין את הגורן. משתיעקר האלה. הדא אמרה. כמין דייקרן. ומה טעמיה דרבי אלעזר. חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. מה טעמון דרבנן. וכתתו חרבותם לאתים. לאטין. וחניתותיהם למזמרות. למיגזיין. רבי חייא בשם רבי יוחנן. בירית. כל שהיא יחידית. כבלים. כל שהשלשלת בנתים. רבי יהודה אומר. בירית זו אצעדה. דמר רב יהודה. ונקרב את קרבן יי איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשתינו לפני יי. אצעדה זו כדופסלה. צמיד שירייא. כמה דאת אמר. והצמידים על ידיה. טבעת עיזקייא. עגיל קדשייא. כמה דתימר ועגילים על אזניך. וכומז. יש אומרין. זה טפוס שלרחם. ויש אומרין. זה טפוס שלדדים. כתוב ביום ההוא יסיר יי את תפארת העכסים. קורדיקייה. כמה דתימר וברגליהם תעכסנה. השביסים שלטוניה. כמה דאת אמר. שביס שלסבכה. הסהרנים עונקייה. כמה דאת אמר ויקח את הסהרונים אשר בצוארי גמליהם. הנטיפות שלמיני. השירות שיראין. והרעלות בלנידייא. הפארים כליליא. כמה דאת אמר ופארכם על ראשכם. הצעדות פרופסלה. הקישרים קרקישיא. ובתי הנפש. תירגם עקילס אסטו מוכריאה. דבר שניתן על בת הנפש. והלחשים קדשיא. דבר שהוא ניתן על בית הלחישה. הטבעות עיזקיא. ניזמי האף דבר שהוא נתון על גב החוטם. המחלצות פירזומטא. המעטפות קולכין ומעפרן. המטפחות סבניין רברבן. והחריטין זונרין מציירין ואולוסריקא מציירין. כמה דתימר ויקח מידם ויצר אתו בחרט. הגיליונים גלגלייא. הסדינים סדיניא. הצניפות אולרייא כמה דתימר ואומר ישימו… הצניף הטהור על ראשו. וכתיב והיית עטרת תפארת ביד יי וצניף מלוכה בכף אלהייך. הרדידים לסוטה. כמה דתימר נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות.