תלמוד ירושלמי שבת פרק ח הלכה ב

משנה: המוציא חבל כדי לעשות ממנו אוזן לקופה. גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו מידת מנעל לקטן. נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. המוציא קשר מוכסין חייב. נייר מחוק כדי לכרך על פי צלוחית קטנה של פלייטון: הלכה: ב׳. המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה כול׳. הדא דאת אמר בהין רכיכה. ברם בהן קשייה כדי לבשל ביצה קלה. גמי כדי לעשות תלוי לנפה ולכברה. הדא דאת אמר בהין גוויא. ברם בהן ברייא כדי לעשות שני בתים לנפה ולכברה. תני. הוצין כדי לעשות אוזן לקפיפה מצרית. הדא דאת אמר באילין רכיכיא. ברם באילין קשייא כדי לעשות צפורה. הוציא כלי נצרים חייב. תורי דקל שנים. זמורות לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלוא פי גדי. אם לעצים כשיעור העצים. הוציא שתי נימין מזנב הסוס מזנב הפרה חייב. שכן מתקינין אותן לנשבין. זיפי חזיר. אית תניי תני. שתים. אית תניי תני. אחת. מאן דאמר. שתים. באילין רכיכתא. מאן דאמר. אחת. באילין קשייתא. גלעינים לנטיעה שתים. אם לבהמה כמלוא פי חזיר. כמה הוא מלא פיו. אחת. אחרים אומרים. חשבון חמש. הוציא סיאה אזוב וקורנית. אם לאוכלין כגרוגרת. אם לבהמה כמלוא פי גדי. אם לעצים כשיעור העצים. אם להזייה כשיעור הזייה. רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו מידת מנעל לקטן. ובלבד קטן שהוא יודע לנעול. המוציא קשר מוכסין. תני. הוציא קשר מוכסין. עד שלא הראהו למוכס חייב. משהראהו למוכס פטור. רבי יהודה אומר. אף משהראהו למוכס חייב. שהוא ראוי להראותו למוכס אחר. הוציא שטר חוב. עד שלא הראהו לבעל חוב חייב. משהראהו לבעל חוב פטור. רבי יהודה אומר. אף משהראהו לבעל חוב חייב. שהוא ראוי להראותו לבעל חוב אחר. נייר מחוק. תני. אם יש בו חלק כדי לכתוב שתי אותות חייב.