תלמוד ירושלמי שבת פרק טו הלכה ב

משנה: ויש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין. קושרת אשה מפתחי חלוקה וחוטי סבכה של פסיקיא ורצועות מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וקדירה של בשר. רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני בהמה בשביל שלא תצא. קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל ורבי יהודה מתיר. כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו: הלכה: ב׳. אמר רבי חזקיה. במפתח אימרא שהוא מדביקו לחלוק. אמר רבי יוסה. במפתח חלוק שהוא עשוי כמין שני דפין. נשמטו רצועות מנעל וסנדל נוטל ומחזיר. ובלבד שלא יקשור. חוטמו שנשמט. אית תניי תני. מותר להחזיר. ואית תניי תני. אסור להחזיר. הוון בעיי מימר. מאן דאמר. מותר. בשיש בו נקב אחד. מאן דאמר. אסור. בשיש בה שני נקבים. אמר רבי יוסה בירבי בון. בין זה ובין זה כמאן דאמר. כשיש בו שני נקבים. מהו כדון. מאן דאמר. מותר. ברפין. מאן דאמר. אסור. באפוצים. מה חולקין על רבי אליעזר בן יעקב. מן מה דתני. מודין חכמין לרבי מאיר בחותמות שבקרקע שמפקפקין בו ומפקיעין ומתירין וחותכין. בשבת מפקפקין אבל לא מפקיעין ולא מתירין ולא חותכין. בכלים בשבת מותר. ואין צריך לומר ביום טוב. הדא אמרה. אין חולקין על רבי אליעזר בן יעקב. אמר רבי בא. בחבל שחול היא מתניתא. חבל שהוא משוחל. בפסיקיא אבל לא בחבל. רבי יהודה מתיר. הא רבנן לא. אלא בגין דתנינן קדמייתא בשם רבי יהודה תנינן אוף הדא בשם רבי יהודה. כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו שלקיימא אין חייבין עליו רבי שמואל בשם רבי זעורה. כיני מתניתא. כל קשר שאינו שלקיימא והוא לשעה אין חייבין עליו.