תלמוד ירושלמי שבת פרק ט הלכה ב

משנה: מניין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים. מניין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבע בארבע רוחות ערוגה ואחת באמצע שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח. זרעה תצמיח לא נאמר אלא זרועיה תצמיח: הלכה: ב׳. ולא מן הים למדת. מה ים טהור. אף הספינה טהורה. ולא מן השק למדת. מה השק משמש בים ומשמש ביבשה. ספינה משמשת בים ואינה משמשת ביבשה. רבנן דקיסרין אמרי. זו ספינה שלחרש. מה השק אינו מלמד על כל האמור בפרשה. יצא כלי חרש שאינו כתוב בפרשה שילמד עליו השק. זירועיה. מיעוט זירועיה שנים. אמר רבי שמואל בר סיסרטא. משנים את למד ארבעה. מה שנים את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך. אף ארבעה את נותן בתחילת ששה ומיצר והולך. איפשר שלא יהא שם נקב אחד פנוי ליטע בו את האמצעי. אמר רבי יונה. עבודה פוגעת בעבודה. ואין מין פוגע בחבירו לחובשו. רבי יהושע בן לוי אמר. זרעה זרעיה זירועיה. וכרבי יהודה. דרבי יהודה אמר. ששה. זרע זרעה זרעיה זירועיה. רבי חגי אמר. זרעיה חמשה. כל ההן דאנא משכח לה וו אנא מחיק לה. אישתאלת לרבי חונה ספרא דסדרא ואמר. זירועיה מלא. רבי יוחנן בשם רבי ינאי. כולהון חוץ לששה. אם כולהן חוץ לששה ניתני. תשעה. אמר רבי תנחום בוצריה. וכיני. בערוגה שבערוגות היא מתניתה.