תלמוד ירושלמי שבת פרק יא הלכה ב

משנה: כיצד שני גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שניהן בדייטי אחת המושיט חייב והזורק פטור שכך היתה עבודת הלוים. שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשין מזו לזו אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מיכן פטור: הלכה: ב׳. רב אמר. לית כאן פטור אלא מותר. על דעתיה דרב. למעלה מעשרה מותר. על דעתיה דשמואל. למעלה מעשרה אסור. רבי אילא בשם רבי שמעון בן לקיש. והוא שתהא רשות הרבים מקפתו מכל צד. רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. אפילו מרוח אחת. מן אילין עגלות. ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. רבי אחא בשם רבי מיישא. בלבד על ידי שנים. בכל אתר את אמר. שנים שעשו פטורין. והכא את אמר. שנים שעשו חייבין. שנייא היא. שכך היתה עבודת הלוים באהל מועד. מה היתה עבודת הלוים באהל מועד. שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. תני בר קפרא. שלא לנהוג בקרשים ביזיון. אמר רבי יוחנן. העומד והחלל מצטרפין (לעשרה) בארבעה. והוא שיהא העומד רבה על החלל. רבי זעורא בעי. עד שיהא עומד שכאן ועומד שכאן רבה. אמר רבי יוסה. פשיטא לרבי זעורא שאין עומד מצד אחד מצטרף. פשיטא ליה שאין עומד מצד אחד רבה. לא צורכה דלא אפילו עומד השיני. חוליית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה. מה אנן קיימין. אם בגבוהין עשרה (ורחבן ארבעה. רשות בפני עצמה היא. גבוהין עשרה) ואינן רחבין ארבעה. הדא היא דאמר רב חסדא בשם איסי. קנה נעוץ ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים מותר לכאן ומותר לכאן בלבד שלא יחליף. אלא כן אנן קיימין. בשאינן לא רחבים ארבעה ולא גבוהין עשרה. לא כן אמר חייה בריה דרב. כל המעכב דריסה ברשות הרבים נקרא כרמלית. אמר רבי יודן. מה דאמר חייה בריה דרב. באמצע. אבל מן הצד רשות הרבים מבטלתה. אמר רבי יוחנן. לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן. המיפיס מורסא בשבת. אם לעשות לה פה חייב. אם להוציא ממנה הליחה פטור. אמר רבי יוחנן. לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן. הצד נחש בשבת. אם במתעסק שלא ישכנו פטור. אם לרפואה חייב. אמר רבי יוחנן. לית כאן פטור אלא מותר. תמן תנינן. ועל לפסים עירניות [ארוניות] שהן טהורות באהל המת וטמאות במשא הזב. אמר רבי זעורא. ויאות. אם לצורך. הדא דתנינן. אם לרפואה חייב. הוי. לית כאן פטור אלא מותר.