תלמוד ירושלמי שבת פרק יב הלכה א

משנה: הבונה כמה יבנה ויהא חייב. הבונה כל שהוא. המסתת והמכה בפטיש ובמעצד הקודח כל שהוא חייב. זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקימת בשבת חייב. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה: הלכה: הבונה כמה יבנה ויהא חייב כול׳. מה בניין היה במשכן. שהיו נותנין קרשים על גבי אדנים. ולא לשעה היתה. אמר רבי יוסה. מכיון שהיו נוסעים וחונים על פי הדיבר כמי שהוא לעולם. אמר רבי יוסי בירבי בון. מכיון שהבטיחן הקדוש ברוך הוא שהוא מכניסן לארץ כמי שהוא לעולם. הדא אמרה. אפילו מן הצד. הדא אמרה. אפילו נתון על גבי דבר אחר. הדא אמרה. ביניין על גבי כלים בניין. אדנים בקרקע הן. תני. אחד מביא את האבן ואחד מביא את הטיט. המביא את הטיט חייב. רבי יוסה אומר. שניהן חייבין. סבר רבי יוסי. אבן בלא טיט בניין. הכל מודין שאם נתן את הטיט תחילה ואחר כך נתן את האבן שהוא חייב. הבנאי שיישב את האבן בראש הדימוס חייב. למי נצרכה. לרבנן. וההן דעבד דפין וההן דעבד ספיין. חייב משום בונה. וההן דנקר כיפין כפין עמודין רחיין. מקטע פספס. מקטע בולין. חייב משום מסתת. רב ירמיה בשם רב. המרכיב מיטה שלגילה חייב משום בונה. אמר רבי זעורא. אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת. רב המנונא הורי לריש גלותא להתיר שולחן שלפרקים בשבת. אמר. רב חונה בר חייה הוה עימיה. שמע רב יהודה ואמר. מאן דהורי ליה לא ילף ולא שימש. אמר רבי שמי. מאן דהורי ליה כרבן שמעון בן גמליאל הורי ליה. דתני. לווחים שבספינה ושבעריסה ונקליטי המיטה ורגל השלחן ויד הסכין שבראשו הרי זה לא יחזיר. אם החזיר הרי זה פטור. ואם תקע הרי זה חייב. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אם היו רפים נוטל ומחזיר. תני. תקועים חיבור לטומאה ולהזייה. קבועים חיבור לטומאה ואינו חיבור להזאה. הנוטלין והנותנין אינן חיבור לא לטומאה ולא להזייה. והכא את אמר הכין. תמן דרכן לקבע. לא לקבע אינן חיבור. ברם הכא תקיעתן היא גמר מלאכתן. תני. רבי סימיי אומר. המרכיב קרן עגולה חייב. קרן פשוטה פטור. רבי אלעזר בירבי שמעון אומר. קני מנורה חייב. קנה שלציידין (שלסיידין) פטור. קני מנורה למה הוא חייב. רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חונה תריהון אמרין. משום בונה. קנה שלציידין למה הוא פטור. מפני שהוא מלמעלן למטן. התיבון. הרי החופר בחולות הרי מלמעלן למטן הוא. ואת אמר. חייב. אמר רבי שמואל בר יודן. כאן לשעה כאן לשהות. שמואל אומר. המלחים את התירצין חייב משום בונה. וקשיא. דבר שאילו עשאה בשבת חייב חטאת בית הלל מתירין אף להחזיר. רבי חנניא בשם רבי יוחנן. התירו סופו מפני תחילתו. שאם אמר את שלא יחזיר. אף הוא אינו פותח. ולא יפתח. אף הוא ממעט בשמחת יום טוב. אמר רבי אחא. מחזיר. בלבד שלא יחזיר כל צרכו. אמר רבי יוסי בר בון. כשאין שם פתח. אבל אם יש שם פתח משתמש כנגד הפתח. מתניתא דרבי שמעון. דתני. הגורד הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב. רבי שמעון אומר. הגורד עד שיגור כל צורכו. הקודח עד שיקדח כל צרכו. הקוצץ עד שיקצץ כל צרכו. העובד את העור עד שיעבד כל צורכו. ואמר רבי יעקב בר אחא. לא אתיא אלא כרבי שמעון. דרבי שמעון לא עבד מקצת מלאכה ככולה. ורבנן עבדין מקצת מלאכה ככולה. וקשיא על דרבן שמעון בן גמליאל. אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא. אמר רבי אדא. אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כרבי יהודה. דתני. השובט והמקטקט על האריג הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו. והכא מפני שהוא כמיישב בידו.