תלמוד ירושלמי שבת פרק יב הלכה ב
משנה: החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב. המלקט עצים לתקן כל שהן. אם להסיק כדי לבשל ביצה קלה. המלקט עשבים לתקן כל שהן אם לבהמה כמלוא פי גדי: הלכה: ב׳. מה חרישה היתה במשכן. שהיו חורשין ליטע סיממנין. וכמה יחרוש ויהא חייב. רבי מתניה אמר. כדי ליטע כרישה. רבי בא בשם רב. כדי ליטע זכרותה שלחיטה. תמן תנינן. זרע קישואין שנים. זרע דילועין שנים. תני. חטים מדיות שתים. רבי שמואל בשם רבי זעורה. חטין על ידי שהן חביבות עשו אותן כשאר זירעוני גינה שאינן נאכלין. למה לי לתקן כל שהוא. למה לי כמלוא פי גדי.
