תלמוד ירושלמי שבת פרק יד הלכה ד

משנה: החושש בשיניו לא יגמע בהן חומץ אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא. החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן וורד. בני מלכים סכין על מכותיהן שמן וורד שכן דרך בני מלכים לסוך בחול. רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים: הלכה: ד׳. כתוב כחומץ לשינים וכעשן לעינים ואת אמר הכין. אמר רבי שמעון בר בא. כחומצן שלפירות היא מתניתא. אמר רבי אלעזר בר יוסה. ואפילו תימר במתניתן. טב לבישתא וביש לטבתא. תני. לא יהא מגמא חומץ ופולט. אבל מגמא הוא חומץ ובולע. מתניתא אמרה שאסור לגמות ולבלוע. דתנינן. החושש שיניו לא יגמא בהן חומץ. מה היא כדון. או כרבי. או כדברי הכל במגמא חומץ שלתרומה אחר טיבולו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן הכוסס חטי כלאי הכרם לוקה. הכוסס חיטי תרומה לוקה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. המגמא חומץ שלתרומה לוקה. המגמא חומץ שלתרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. הכוסס חטים שלתרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש. רבי אומר. אומר אני שהוא משלם קרן וחומש. רבי ירמיה בשם רבי אימי. מודין חכמים לרבי במגמא חומץ שלתרומה אחר טיבולו שהוא משלם קרן וחומש. שהחומץ מיישב את הנפש. חברייא בשם רבי בא בר זבדא. כל שהוא מן השפה ולפנים מרפין אותו בשבת. התיב רבי זעירא. והתני. החושש שיניו לא יגמא בהן חומץ. ולא מן השפה ולפנים הוא. [רבי זעירא] לא אמר כן. אלא רבי זעורא בשם רבי בא בר זבדא. כל שהוא מן החלל ולפנים מרפין אותו. רבי זעירא רבי בא בר זוטרא רבי חנינא בשם רבי. מעלין עצם שלראש בשבת. רבי חייה בר מדייה רבי יונה רבי זעירא רבא בר זוטרא רבי חנינא בשם רבי. מעלין בנות אזנים בשבת. תמן אמרין בשם רבי יוחנן. עין שמרדה מרפין אותה בשבת. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. גבות ידים וגבות רגלים סכנה. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. ההן סימוקא סכנה. אמר רבי אבון. לוקטין לו עוקץ עקרב בשבת. רב אמר. ההן חמרא לבר מן עיינא שרי. לגו מן עיינה אסיר. שמואל אמר. ההן רוק תפל אסור ליתן על גבי העין בשבת. מינה את שמע לחזזיתה. רבנן דקיסרין אמרי. הדא אורדענה סכנה. רבי חזקיה עכייה בשם רבנן דקיסרין. הדא עכשמוניתה סכנה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. הדא גומרתא סכנה. אמר רבי ירמיה. נותנין עליה חמץ בפסח. ההן בלעה שרי מיפקתיה בשובתא. אמר רבי יוסה. מתניתא אמרה כן. מחט של יד ליטול בה את הקוץ. דלא כן. מה בין קוץ ומה בין בלע. וההן דעיינה שאלון לרבי ירמיה. אמר לון. הא רבי בא קומיכון. שאלון ליה ושרא. אמר לון. אוף אנא שרי. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. ההן (ספדונה) ציפורנה סכנה. רבי יוחנן מטתיה כן והוה מיתסי קומי ברתיה דדמיטינוס דטיבריא. בערובתא בפתי רומשא סלק לגבה. אמר לה. מיצרך אנא כלום למחר. אמרה ליה. לא. ואין צרכתה סב גלעינין דתמרין בפלגהן יקידן. ואית דאמרין. דניקלבס. ועור דסערין וצואה דמיינוק יבישה. שחוק וטפול. ולא תימר קומי בר נש. למחר עאל ודרשה בציבורא. אית דאמרין דחנקת נפשה. ואית דאמרין דאיתגיירת. את שמע מינה תלת. את שמע מינה. ההן ציפדונה סכנה. את שמע מינה דכל שהוא מן השפה ולפנים מרפין אותו. ואת שמע מינה. ההוא דאמר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן. אם היה רופא אומן מותר. רבי יהושע בן לוי הוה ליה קולוס. הורון ליה רבי חנינא ורבי יונתן מישחוק תחלוסין בשובתא ומיתן גו חמרא עתיקא וישתי ולא יסכן. בר בריה הוה ליה בלע. אתא חד בר נש ולחש ליה מן שמיה דישו פנטרא ואינשם. כדנפיק אמר ליה. מאן לחשתה ליה. אמר ליה. מילת פלן. אמר ליה. ניח הוה ליה אילו הוה מיית ולא כן. והוות ליה כן כשגגה שיוצא מלפני השליט. רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן. בכל מתרפין. חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. רבי פינחס בעי. עד כדון כשאמר לו. הבא לי עצים מעבודה זרה. והביא לו. אמר לו. הביא לי עלים סתם. והביא לו מעבודה זרה. נישמעינה מן הדא. רבי יונה הוה ליה צמרמורין. אייתון ליה מן זכרותה דדורי ושתה. רבי אחא אייתון ליה ולא שתה. אמר רבי מנא. אילו ידע רבי יונה אבא מנן הוה לא אשתה. אמר רבי חונא. מתניתא אמרה כן שאין מתרפין מגילוי עריות. ותני כן. לפיכך הותר מכלל שבת ולא הותר מכלל נערה מאורסה. הותר מכלל שבת. ולא להתרפות. ודכוותה. לא הותר מכלל נערה מאורסה. אפילו להתרפות. לא סוף דבר בשאמר לו. הבא לי אשת איש. אלא אפילו לשמוע את קולה. כהדא חד בר נש רחם איתא ביומוי דרבי אלעזר וסכן. אתון שאלון ליה. מהו תיעבור קומוי וייחי. אמר. ימות ולא כן. מהו ישמע קלה ולא ימות. אמר. ימות ולא כן. מה הוות. רבי יעקב בר אידי ורבי יצחק בר נחמן. חד אמר. אשת איש. וחורנה אמר. פנויה. מאן דמר. אשת איש. ניחא. ומאן דמר. פנויה. והא בר כוחא נגרא רחם איתא ביומוי דרבי אלעזר ושרא ליה. כאן בפנויה וכאן באשת איש. ואפילו תימר. כאן וכאן בפנויה. תיפתר שנתן עיניו בה עד שהיא אשת איש. אית דבעי מימר. איתא רבה הוות ולא מנסבה. וכל מה דהוה מעבד באיסור הוה מעבד. בגין כן אסר ליה. אמר רבי חנינה. מתניתא אמרה כן שאין מתרפין משפיכות דמים. דתנינן תמן. יצא רובו אין נוגעין בו. שאין דוחין נפש מפני נפש. לא סוף דבר בשאמר לו. הרוג את פלוני. אלא אפילו חמוס את פלוני. תני. גוי בישראל אסור. ישראל בגוי מותר. רב חסדא בעי. מהו להציל נפשו שלגדול בנפשו שלקטון. התיב רבי ירמיה. ולא מתניתא היא. יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש. רבי יוסה בירבי בון בשם רב חסדא. שנייא היא תמן. שאין את יודע מי הורג את מי. מעשה ברבי אלעזר בן דמה שנשכו נחש. ובא יעקב איש כפר סמא משם של ישו פנדירא לרפותו ולא הניח לו רבי ישמעאל. אמר לו. אני מביא ראייה שירפאני. לא הספיק להביא ראייה עד שמת בן דמה. אמר לו רבי ישמעאל. אשריך בן דמה. שיצאת בשלום מן העולם ולא פרצתה גדירן שלחכמים. דכתיב ופורץ גדר ישכנו נחש. ולא נחש נשכו. אלא שלא ישכנו נחש לעתיד לבוא. ומה הוה ליה מימר. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. רבי בא בר זבדא בשם רב. הלכה כרבי שמעון. דלא כן. מי נתן שמן וורד לעני ולא סך. אמר רבי זעורה לרבי יוסי. חכם רבי לבר פדיה דאת אמר שמועתא מן שמיה. אמר ליה. רבי יוחנן אמרין משמו. אמר רבי זעורה לרבי בא בר זבדא. חכם רבי לרב דאת אמר שמועתא מן שמיה. אמר ליה. רב אדא בר אחוא אמרין משמו.