תלמוד ירושלמי שבת פרק יח הלכה ב
משנה: חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן. ואם לאו אין מטלטלין אותן. כופין את הסל לפני האפרוחין כדי שיעלו ושירדו. תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתיכנס. ומדדין עגלים וסייחים ברשות הרבים והאשה מדדה את בנה. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל רגלו אחת ומניח אחת. אבל אם היה גורר אסור: הלכה: התיב רבי לעזר. והתנינן. חבילי קש. וקש לא כמפוזר הוא. מתניתא פליגא על מאן דמר. כל המיוחד לאסור אסור. דתנינן. האבן שעל פי החבית מטה על צדה ונופלת. רבי בא בשם רב חייה בר אשי. פתר לה בשוכח. מתניתא פליגא על מאן דמר. כל המיוחד לאיסור אסור. דתנינן. כופין סל לפני האפרוחין שיעלו ושירדו. ותני עלה. עלו מאיליהן אסור לטלטלה. אמר רבי בון בר חייה קומי רבי זעירא. תיפתר במאוס. אמר ליה. והתני רבי הושעיה. אפילו סאה אפילו תרקב. אית לך מימר. סאה ותרקב מאוסין הן.
