תלמוד ירושלמי שבת פרק יח הלכה ג

משנה: אין מיילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין. ומיילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת. וקושרים את הטיבור. רבי יוסי אומר אף חותכין. וכל צרכי מילה עושין בשבת: הלכה: אין מיילדין את הבהמה וכו׳. אי זהו הסיוע. מביא יין ונופח לתוך חוטמו. ונותן ידו למטה ומקבלו. ושומט דדיה ונותן לתוך פיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אף מרחמין על הבהמה ביום טוב. כיצד עושה. נותן גוש שלמלח על רחמה והיא רוצה להניק בנה. וקורין לה חכמה ממקום למקום. כיי דתנינן תמן. ולא זו בלבד אלא אפילו חכמה הבאה לילד. ומחללין עליה את השבת. שמואל אמר. עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז. וקושרים את הטיבור. כהדא אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה בשבת. אתת ושאלת לרבי. אמר לה. אזלון ושאלון לחייתא. אמרה ליה. ליכא חייא. אמר לה. זילי עיבידי כמנהגך. אמרה ליה. ליכא מנהג. אמר לה. איזילי חתיך. כרבי יוסי. כיני מתניתא. וכל צורכי חייה נעשין בשבת. תני. השיליא הזאת בשבת עשירין טומנין אותן בשמן. והעניים טומנין אותן בתבן וחול. אילו ואילו טומנין אותן בארץ כדי ליתן ערבון לארץ.