תלמוד ירושלמי שבת פרק יט הלכה ב

משנה: עושין כל צורכי מילה מולין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה אספלנית וכמון. אם לא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן נותן זה לעצמו וזה לעצמו. אין עושין לה חלק לכתחילה אבל כורך עליה סמרטוט. אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא אפילו מחצר אחרת: הלכה: המול ימול. מיכן לשני מילות. אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצים. עד כדון כרבי עקיבה דו אמר. לשונות ריבויין הן. כרבי ישמעאל דו אמר. לשונות כפולות הן. התורה דברה כדרכה. הלוך הלכת. נכסף נכספת. גנב גנבת. מנן ליה. אמר רבי יודה בן פזי. אז אמרה חתן דמים למולות. מיכן לשני מילות. אחת למילה ואחת לפריעה. אחת למילה ואחת לציצים. רב אמר. המול ימול. מיכן לנולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. המל ימול. מיכן לישראל ערל שלא ימול. ואין צריך לומר גוי ערל. אמר רבי לוי. כתוב ואתה את בריתי תשמר. כל שכיוצא בך. תני. ישראל מל את הכותי. וכותי אינו מל את ישראל. מפני שמתכוין לשם הר גריזים. דברי רבי יודן. אמר רבי יוסי. וכי היכן מצינו שמילה צריכה כוונה. יהא מל והולך לשם הר גריזים עד שתצא נפשו. המשוך לא ימול. שלא יבוא לידי סכנה. דברי רבי יודה. אמר לו רבי יוסי. הרבה משוכין היו בימי בן כוזיבא וכולן מלו וחיו והולידו בנים ובנות. והמשוך ושנולד מהול וגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ממנו דם ברית. תני. אמר רבי שמעון בן אלעזר. לא נחלקו בית שמי ובית הלל על הנולד מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית. שהיא ערלה כבושה. על מה נחלקו. על שנתגייר מהול. שבית שמי אומרים שצריך להטיף ממנו דם ברית. ובית הלל אומרים. אינו צריך להטיף ממנו דם ברית. רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה. הלכה כדברי התלמיד. אתא עובדא קומי רב ומר. מן דתנינן. מפני שהיא ערלה כבושה. הדא אמרה. ערל ברור הוא ודוחין עליו את השבת. רבי אבהו אמר. אין דוחין עליו את השבת וצריך להטיף ממנו דם ברית. רבי אדא בר אהבה איתיליד ליה חד בר. כו מימסמיס ביה מית. רבי אבין אמר. נעשה פצוע דכא ונתענה עליו ומת. רבנן דקיסרין מרין. כרות שפכה נעשה ונתענה ומת. רבי יוחנן בר מרייה בעי. נתערבו מלמטן מהו לחזור ולערות עליהן מלמעלן.