תלמוד ירושלמי שבת פרק י הלכה ה

משנה: המוציא ככר ברשות הרבים חייב. הוציאוהו שנים פטורין. לא יכול אחד להוציאו והוציאו הו שנים חייבין. ורבי שמעון פוטר. המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו. את החי במיטה פטור אף על המיטה שהמיטה טפילה לו. את המת במיטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייבין. ורבי שמעון פוטר: הלכה: ה׳. בעשותה. היחיד שעשה חייב. שנים שלשה שעשו פטורין. רבי יושוע דרומיא אמר קומי רבי יסא בשם רבי אחא. קני גירדי. רבי פוטר. רבי אלעזר בירבי שמעון מחייב. אמר לו רבי. כך שמעתי מאביך. אמר לו. שימשתי את אבא עומדות מה שלא שימשתו ישיבות. ורבי תלמידיה דרבי שמעון בר יוחי דהוי. לא תלמידיה דרבי יעקב בר קודשי הוה. אלא כך אמר ליה. שמשתי את אבא עומדות מה שלא שמשת את רבך ישיבות. כשהיה רבי אלעזר בירבי שמעון נכנס לבית הוועד היו פניו שלרבי מקדירות. אמר ליה אבוי. ויאות. זה ארי בן ארי. אבל אתה ארי בן שועל. מן דמך רבי אלעזר שלח רבי תבע באיתתיה. אמרה ליה. כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול. ו׳. אמר רבי שמואל בר רב יצחק. הדא דאת אמר בצריכין לכיליין. כגון אילין תותייא. אבל אם אינן צריכין לכיליין חייב אף על הכלי. את החי במיטה פטור אף על המיטה. דחייא טעין גרמיה. את המת במיטה חייב. דברי הכל. לא כן תני. אף ריח רע כל שהוא. ואמר רבי אילא. אף רבי שמעון מודה בה. ומודה רבי שמעון באיסורי הנייה. אמר רבי יודן. תיפתר במת גוי ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו. תני. חצי זית מן המת וחצי זית מן הנבילה ופחות מכעדשה מן השרץ חייב. ורבי שמעון פוטר. מה טעמיה דרבי שמעון. כבר נתמעטה הטומאה. מה טעמון דרבנן. בההיא דרבי יודן. תיפתר במת גוי ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו.