תלמוד ירושלמי שבת פרק י הלכה ו

משנה: הנוטל צפרניו זו בזו או בשיניו וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת רבי אליעזר מחייב חטאת. וחכמים אומרין משום שבות. התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור. ורבי שמעון פוטר בזה ובזה: הלכה: ז׳. רבי אבהו בשם רבי יוסי בירבי חנינה. מה פליגין. בשנטלן הוא. אבל אם נטלן אחר מאוסין הן. דברי חכמים. רבי אחא רבי נחום בשם רב. לעולם אינו חייב עד שיטלנו בקרסטל. רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה. הגודלת חייבת משום בונה. ואתיא כההיא דאמר רבי יוחנן בשם רבי בנייה. באתרין צווחין לקלעיתא בנייתא. אמר רבי זעורא. לא מסתברא דלא משום אריג. מחלפא שיטתיה דרבי זעורא. דתמן אמר רבי זעורא רבי חייה בשם רבי יוחנן. הקולע שלש נימין באדם חייב משום אריג. אמר רבי זעורא. לא טווי ואריג הוא. והכא הוא אמר הכין. כאן במרובה וכאן בממועט. הדא דאת אמר באדם. אבל בבהמה טהור. כהדא דתני. העושה פסיקיא לילבב לישפר להדיק בה את המרצופין לתלותה בצואר בהמה. טהור. הדא דאת אמר. בפשוטין. אבל במקופלין בין באדם בין בבהמה טמא. הכוחלת חייבת משום כותבת. הפוקסת חייבת משום צובעת. יצחק בר אוריון אמר. מה פליגין. בשלא תלש כנגד הנקב. אבל אם תלש מכנגד הנקב אף רבי שמעון מודה. רבי ירמיה בעי. היה כולו בארץ ונקב חוץ לארץ. אשכחת אמר. מה דצריכא לרבי ירמיה פשיטא ליצחק בן אוריון. אילין אינין. והא אית לך חורניין. עציץ נקוב מקדש בכרם ושאינו נקוב אינו מקדש בכרם. עציץ נקוב אינו מכשיר את הזרעים ושאינו נקוב מכשיר את הזרעים. התולש מעציץ נקוב חייב ומשאינו נקוב פטור. רבי יוסה אמר לה סתם. רבי חנניה מטי בה בשם רבי שמואל בר רב יצחק. התורה ריבת בטהרת זרעים. מה טעם. וכי יפל מנבלתם על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו׳.