תלמוד ירושלמי שבת פרק כ הלכה א

משנה: רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב ונותנין לתלויה בשבת. וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נותנין לתלויה בשבת. אבל נותנין לתלויה ביום טוב: הלכה: רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת כול׳. תני. לא נחלק רבי אליעזר וחכמים שנוטעין אוהלין כתחילה ביום טוב. ועל מה נחלקו. על מוסיפין. שרבי אליעזר אומר. מוסיפין ביום טוב ואין מוסיפין בשבת. וחכמים אומרים. אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר בשבת. וכא לא בתוספת אנן קיימין. אמר רבי אבין בר כהנא. תיפתר במשמרת חדשה שמכשירה לכלי. כל שכן. מחלפה שיטתיה דרבי אליעזר. מה אם תמן שמכשירה לכלי את אמר. מותר. כאן שאינו מכשירה לכלי לא כל שכן. אמר רבי חיננא. אתיא דרבי אליעזר כרבי יהודה. דתני בשם רבי יהודה. אף במכשירי אוכל נפש התירו. רבי אחא בשם רבי בא. כדברי המכשיר. ובלבד מלמעלן. כהדא בימי רבי יודה בן פזי הוה ריבעה בבי מדרשא. והוון פרסין קילעיה מאתמול בארבע אמות ולמחר הוו פרסין כולהון. סברון מימר. מדברי רבי יודה בן פזי. בדקון ואשכחון דלאו מדעת רבי יהודה בן פזי עד שיפרוס רובן. רבי חייה בשם רבי יוחנן. הנוטע אוהלין בשבת חייב משום בונה. אמר רבי זעירא. אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת. רבי בא בר כהן בעא קומי רבי יוסי. ההן כילה דעל ארונה מהו. אמר ליה. כיון דהיא פרוסה מאתמול נעשה כפותח ונועל בשבת. רבי זעירה רב חייה בר אשי בשם שמואל. המשמר חייב משום בורר. אמר רבי זעירא. לא מסתברא אלא משום מרקיד. רבי יוסי ורבי יונה תריהון אמרין. בקדמיתא הוינן אמרין. יאות אמר רבי זעירא. מה המרקד קמח למטן וסולת למעלן. אף המשמר יין למטן ושמרים למעלן. ולא הוינן אמרין כלום. למה. שהותר מכלל ברירה והותר מכלל שימור. הותר מכלל ברירה בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. הותר מכלל שימור נותנין לתלויה ביום טוב. ולא הותר מכלל הרקדה. דמר רבי חנינה ברוקה בשם רב יהודה. אין שונין את הקמח אבל מרקידין לאחורי נפה. אין תימר. משום מרקיד הוא. יהא אסור. אמר רבי יוסה בירבי בון. ודלא כרבי יודה. דתני בשם רבי יודה. אף מכשירי אוכל נפש התירו. בעייא דא מילתא. מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן.