תלמוד ירושלמי שקלים פרק א הלכה ג

משנה: בחמשה עשר בו שולחנות יושבין במדינה. בעשרים וחמשה בו ישבו במקדש. משישבו במקדש התחילו למשכן. את מי ממשכנין לויים וישראלים וגרים ועבדים משחררין אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים. וכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו אינו פוסק. אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום: אמר רבי יהודה העיד בן כוברי ביבנה שכל כהן שהוא שוקל אינו חוטא. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא. אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל והעומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו היאך הם נאכלין: הלכה: בחמשה עשר בו כול׳. הא לתבוע תובעין. הדא דתימר בשהביא שתי שערות. אבל אם לא הביא שתי שערות לא בדא. ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא שתי שערות. כיני מתניתא. אין ממשכנין את הכהנים מפני דרך הכבוד. אמר רבי יהודה העיד כול׳. אמר רבי ברכיה. טעמיה דרבן יוחנן בן זכאי. זה יתנו. שנים עשר שבטים יתנו. רבי טבי בשם רב המנונא. כן משיבין חכמים לרבי יהודה. חטאת יחיד מתה. אין חטאת הציבור מתה. מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת ציבור קריבה כליל. וקשיא. משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו. שאין חטאת ציבור מתה. רבי יהודה אומר תמות. והוא מותיב לון תו. לא נדבת יחיד היא. ואינון מתיבין ליה. מכיון שנמסרה לציבור כמי שהיא נדבת ציבור. כתיב כל העובר על הפקודים. רבי יודה ורבי נחמיה. חד אמר. כל דעבר בימה יתן. וחרנה אמר. כל דעבר על פקודייא יתן. מאן דאמר כל דעבר בימא יתן. מסייע לרבן יוחנן בן זכאי. מאן. כל דעבר על פקודייא יתן. מסייע לבן כוברי.