תלמוד ירושלמי שקלים פרק ב הלכה ד

משנה: מותר שקלים חולין. מותר עשירית האיפה מותר קיני זבים קיני זבות קיני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה. זה הכלל כל שהוא בא לשם חט ומשם אשמה מותרן נדבה. מותר עולה לעולה. מותר מנחה למנחה. מותר שלמים לשלמים. מותר פסח לשלמים. מותר נזירים לנזירים. מותר נזיר לנדבה. הלכה: מותר שקלים חולין כול׳. אמר רבי יוסה. עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל. הפריש שקלו ומת. אמר ליה. יפלו לנדבה. מותר עשירית האיפה שלו. רבי יוחנן אמר. יוליכם לים המלח. רבי לעזר אמר. יפלו לנדבה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. מותר שקלים חולין. מותר עשירית האיפה מותר קיני זבים קיני זבות מותר קיני יולדות חטאות ואשמות מותרן נדבה. מה עבד לה רבי יוחנן. פתר לה מותר עשירית האיפה שלמנחת חוטא שלכל ישראל. רבי יוחנן אמר. על דעלי אבא בר בא. דאינון אמרין. מניין שהפסח משתנה לשם שלמים. תלמוד לומר. אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים. כל שהוא מן הצאן בא שלמים. התיבון. הרי עולה מן הצאן. דבר שאינו בא אלא מן הצאן. יצאת עולה שהיא באה אפילו מן הבקר. התיבון. הרי אשם. אמר רבי בון בר כהנא. מן הצאן. דבר שהוא בא מכל הצאן. יצא אשם שאינו בא אלא מן האלים בלבד. בכל אתר את אמר. (מלרבות) [מן למעט]. והכא את אמר. (מלמעט) [לרבות]. אמר רבי מנא. (מיעטו) [הכא נמי מן למעט. מיעוט שאינו בא בן שני שנים. מיעוט שאינו בא נקבה. וגבי אשם נמי מן למעט הוא.] שאינו בא אלא מן האלים בלבד. התיבון. והכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעולה. מעתה מותר הפסח בא עולה. אמר רבי אבון. משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שהוא לאכילה ואין משנין דבר שהוא לאכילה לדבר שאינו לאכילה. אמר רבי יוסי בירבי בון. משנין קדשים קלים לשם קדשין קלין ואין משנין קדשים קלין לשם קדשי קדשים. רבי יוחנן אמר. על דאעלי רבי חנינה. דאינון אמרין. אין הפסח משתנה לשם שלמים אלא אם כן שחטו לשם שלמים. ואני אומר. אפילו שחטו לשם עולה. אמר רבי אילא. טעמיה דרבי יוחנן. אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים. כל שהוא זבח בא שלמים. ומשתנה למחשבת פסול. היך עבידה. שחטו לשם עולה על מנת לזרוק דמו למחר. מכל מקום פסול הוא. אין תימר. משתנה למחשבת פסול. פיגול. אין תימר. אינו משתנה למחשבת פסול. פסול. לשמו ושלא לשמו בשאר ימות השנה. רבי בון בר חייה בשם שמואל בר אבא. מכיון שאין לו שם נעשה כשוחטו לשמו ושלא לשמו בשתיקה והוא כשר. אמרו ליה. ואם כן הוא אפילו שחטו לשמו לזרוק דמו שלא לשמו יעשה משעה הראשונה כשוחטו לשמו ושלא לשמו ויהא כשר. אמר רבי אבא מרי. מאן אמר בשתיקה כשר. או נאמר. בשתיקה פסול. רב חסדא אמר. והוא שקרבה חטאתו בסוף. אבל אם קרבו שלמים בסוף מותרן שלמים. אמר רבי זעורה. ואפילו קרבו שלמים בסוף הלכה אחת היא בנזיר שתהא מותרה נדבה. מתניתא מסייעה לדין ומתניתא מסייעא לדין. מתניתא מסייעה לרבי זעורה. אפילו הן מעות סתומין. כל שדמי חטאות מיתות מעורבות בהן. ואפילו הפריש דמי חטאות מיתות מתוכה מעות סתומין הן. מתניתא מסייעא לרב חסדא. אילו לחטאתי והשאר לשאר נזירותי. ומת. מועלין בכולן ואין מועלין מקצתן. ולא אמר. אם מתי יפלו לנדבה. רב חסדא אמר. מותר לחמו שלנזיר יירקב. אמר רבי יוסי. ויאות. להקריבו בפני עצמו אין יכול. שאין לך לחם קרב לעצמו. להקריבו עם נזירות אחרת אין את יכול. שאין לך נזירות באה בלא לחם. לפום כן צריך מימר מותר לחמו שלנזיר יירקב. סברין מימר. הוא לחמו הוא מותר נסכיו. אמר רבי יוסה בירבי בון. מותר נסכיו קדשי קדשים אינון ויפלו לנדבה. על דעתיה דרבי יוסה בירבי בון. שמואל ורב חסדא ורבי אלעזר שלשתן אמרו דבר אחד. רב חסדא אהן דהכא. שמואל דאמר רבי יסא. עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל לשמואל. הפריש שקלו ומת. אמר ליה. יפלו לנדבה. רבי לעזר. מותר עשירית האיפה שלו. רבי יוחנן אמר. יוליכם לים המלח. רבי לעזר אמר. יפלו לנדבה.