תלמוד ירושלמי שקלים פרק ב הלכה ה

משנה: מותר שבויים לשבויים מותר שבוי לאותו שבוי. מותר עניים לעניים מותר עני לאותו עני. מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו. רבי מאיר אומר מותר המת יהא מונח עד שיבוא אליהו. רבי נתן אומר מותר המת בונין לו נפש על קברו: הלכה: גבו לו בחזקת שאין לו ונמצא שיש לו. רבי ירמיה סבר מימר. מותר המת ליורשיו. אמר ליה רבי אידי דחוטריה. הגע עצמך דלא כוונון אלא [ליה. אמר] ליה. אנא [לא] אמרית. את מנן לך. תני בשם רבי נתן. מותר המת יבנה לו נפש על קברו ויעשה לו (זלח) [זילוף] על גבי מיטתו. תני אין פודין שבוי בשבוי ואין גובין טלית בטלית. ואין ממחין ביד פרנסין לכך. תני. רבן שמעון בן גמליאל אומר. אין עושין נפשות לצדיקים. דבריהן הן זכרונן. [רבי יוחנן הוה מסמיך ואזיל על רבי חייא בר אבא והוה רבי אליעזר חמי ליה ומטמר ליה מקמי ואמר. הלין תרתין מיליא הדין בבלאה עביד ביה. חדא דלא שאיל בשלומיה וחדה מיטמר. אמר ליה רבי יעקב בר אידי כך נהגין גבהון. זעירא לא שאיל בשלומיה דרבה. דאינון נהגין ומקיימין ראוני נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו. אמר ליה. מהו למיעבד קמי דארורא צילמא. אמר ליה. מה את פליג ליה יקר. עבור קמוהי וסמי עינויי. אמר ליה. יאות רבי אליעזר עבוד דלא עבר קמך. ועוד עביד הא בבלאה דלא אמר שמעתא משמיה. נכנסו לפניו רבי אמי ורבי אסי. אמרו לו. רבי. כך היה מעשה בית הכנסת של טרסיים היה בנגר שיש בראשו גלוסטרא. שנחלקו רבי אלעזר ורבי יוסי עד שקרעו ספר תורה בחמתן. וקרעו סלקא דעתך. אלא שניקרע ספר תורה. והיה שם זקן אחד. ורבי יוסי בן קיסמא. אמר. תמוהני אם לא הוה בית הכנסת זה עבודה זרה. וחזר ואמר. הכדין מחבריה. ניכנס לפניו רבי יעקב בר אידי. אמר לו כתיב כל אשר צוה יי את משה עבדו כן צוה יהושע וגו׳. וכי כל דיבור ודיבור שהיה יהושע יושב ודורש היה אומר. כך אמר משה. אלא יהושע יושב ודורש ויודעין שהתורה של משה היא. אף אתה אלעזר יושב ודורש. הכל יודעין שתורה שלך היא. אמר להן. מפני מה אי אתם יודעין לרצות כבן אידי חבירינו. ורבי יוחנן מאי כולי האי. דבעי דיימרון שמעתא משמיה. דאף דוד ביקש עליה רחמים. שנאמר אגורה באהלך עולמית אחסה בסתר כנפיך סלה. וכי עלתה על דעתו של דוד שיהא חי וקיים לעולמים. אלא כך אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא. רבונו של עולם. אזכה שיהו דבריי נאמרין בבתי כניסיות ובתי מדרשות. שמעון בן נזירא בשם רבי יצחק אמר. כל תלמיד חכם שאומרים דבר הלכה מפיו בעולם הזה שפתיו רוחשות עמו בקבר. שנאמר דובב שפתי ישינים. מה כמר של ענבים זה כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף שפתותיהם של צדיקים כיון שאומרין דבר הלכה מפיהם של צדיקים שפתותיהן מרחשות עמהן בקבר. מה הנאה לו. בר נזירא אמר. כהדין דשאתי קונדיטון. רבי יצחק אמר. כהדין דשאת חמר עתיק. אף על גב דלית ליה טעמא. גדול אמר. כאן שמועה בשם אומרה יראה בעל שמועה כאילו עומד לנגדו. שנאמר אך בצלם יתהלך איש. רוב אדם יקרא את איש חסדו. זה שאר כל אדם. ואיש אמונים מי ימצא. זה רבי זעירא. דאמר רבי זעירא. למה לי שאני צריכין רחושין לשמעתיה דרב ששת דהוא גברא מפתחא. אמר ליה רבי זעירא לרבי אסי. חכים רבי לבר פתייה דאתא אמר שמועתא משמיה. אמר ליה רבי יוחנן אמרה משמיה. אמר ליה רבי זעירא לרבי אסי. חכים רבי לרב דאת אמר שמועתא משמיה. אמר ליה. רב אדא בר אהבה אמרן משמיה. אין דור שאין בו ליצנין. בדורו של דוד מה היו פרוצי הדור עושין. היו הולכים אצל חלונותיו של דוד. אומרין לו. דוד דוד. אימתי יבנה בית המקדש. אימתי בית יי נלך. והיה דוד אמר. אף על פי שמתכוונין להכעיסני יבאו עלי אם לא הייתי שמח בדבריהם. דכתיב שמחתי באומרים לי בית יהוה נלך. יהיה כי ימלאו ימיך ושכבת עם אבותיך. אמר לו הקדוש ברוך הוא לדוד. ימים שלמים אני מונה לך ולא ימים חסרים. כלום שלמה בנך יבנה בית המקדש אלא להקריב קרבנות צבור. חביב עלי צדקה ומשפט שאתה עושה יותר מן הקרבן. שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח.]