תלמוד ירושלמי שקלים פרק ה הלכה ג

משנה: ארבעה חותמות היו במקדש וכתוב עליהן עגל זכר גדי וחוטא. בן עזאי אומר חמשה היו וארמית כתוב עליהן עגל דכר גדי חוטא דל וחוטא עשיר. עגל משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקבות. גדי משמש עם ניסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקיבות חוץ משל אילים. איל משמש עם ניסכי אילים בלבד. חוטא משמש עם ניסכי שלש בהמות של מצורע: מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם. בא לו אצל אחייה שהוא ממונה על הנסכים ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים. ולערב באין זה אצל זה ואחייה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות. אם פחתו פחתו לו וישלם יוחנן מביתו. ואם הותירו הותירו להקדש שיד הקדש לעליונה: מי שאבד חותמו ממתינין לו עד הערב. אם מצאו לו כדי חותמו נותנין לו. ואם לאו לא היו נותנין לו. ושם היום כתוב עליהן מפני הרמאין: הלכה: וכבן עזאי חוטא [דל] למה. היה מביא לוגו עמו. ברם כרבנן מביא גדי. ניסכי רחל מה. מן מה דתנינן. גדי משמש ניסכי צאן גדולים וקטנים זכרים ונקבות. הדא אמרה. ניסכי רחל כניסכי גדי. כתיב ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים. מגיד שלא חלק בין ניסכי עגל לניסכי שור. שהיה בדין. בן הצאן טעון נסכים [ו]בן הבקר טעון נסכים. אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניסכי איל לכך נחלוק בין ניסכי עגל לניסכי שור. תלמוד לומר ככה יעשה לשור האחד. מגיד שלא חלק בין ניסכי עגל לניסכי שור. או לאיל למה נאמר. שהיה בדין. אם מצאנו שחלק בין ניסכי בן שנה לנסכי בן שתים לכך נחלוק בין ניסכי שתים לניסכי שלש. תלמוד לומר או לאיל האחד. או לשה בכשבים. למה נאמר. שהיה בדין. אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניסכי איל לכך נחלוק בין ניסכי כשבה לניסכי רחל. תלמוד לומר או לשה בכשבים. או בעזים. למה נאמר. שהיה בדין. אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניסכי איל לכך נחלוק בין ניסכי גדי לניסכי תיש. תלמוד לומר או בעזים. הקיש קטן שבעזים לגדול שבתיישים. מה זה בשלשת לוגין אף זה בשלשת לוגין. הגע עצמך שזיווג אותו היום. שם משמר היה כתוב עליו. הגע עצמך שזיווג אותו המשמר. שם היום שם שבת שם חודש היה כתוב עליהן. אפילו לזויג אינו מצוי לזויג.