תלמוד ירושלמי שקלים פרק ה הלכה ד

משנה: שתי לשכות היו במקדש אחת לשכת חשאים ואחת לשכת הכלים. לשכת חשאים יריאי חט נותנים לתוכה בחשאי ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי. לשכת הכלים כל מי שהוא מתנדב כלי זורקו לתוכה. ואחת לשלשים יום הגיזברין פותחין אותה. כלי שמוצאין בו צורך לבדק הבית מניחין אותו. והשאר נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית: הלכה: רבי יעקב בר אידי ורבי יצחק בר נחמן הוון פרנסין והוון יהבין לרבי חמא אבוי דרבי הושעיה דינר והוא יהיב ליה לחורנין. רבי זכריה חתניה דרבי לוי היו הכל מליזין עליו. אמרין דלא צריך והוא נסב. מן דדמך בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין. רבי חיננא בר פפא הוה מפליג מצוה בליליא. חד זמן פגע ביה רבהון דרוחייא. אמר ליה. לא כן אלפן רבי. לא תשיג גבול רעך. אמר ליה. ולא כן כתיב מתן בסתר יכפה אף. והוה מיסתפי מיניה וערק מן קומוי. אמר רבי יונה. אשרי נותן לדל אין כתוב כאן אלא אשרי משכיל אל דל. זה שהוא מסתכל במצוה היאך לעשותה. כיצד היה רבי יונה עושה. כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו היה אומר לו. בני. בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר. טול ואת פורע. מן דהוה נסיב הוה אמר ליה. מתנה. אמר רבי חייה בר אדא. אית הוה סבין ביומינן. מאן דהוה יהיב לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוון נסבין. מן בתר כן לא הוון נסבין. אמרין דשתן גבן. נחמיה איש שיחין פגע בו ירושלמי אחד. אמר ליה. זכה עימי חדא תרנוגלא. אמר ליה. הא לך טימיתה קופד. וזבן קופד ואכל ומית. והוה צווח ואמר. בואו וספדו להרוגו שלנחמיה. נחום אש גמזו היה מוליך דורון לבית חמיו. פגע בו מוכי שחין אחד. אמר לו. זכה עימי ממה דאית גבך. אמר ליה. מיחזר. חזר ואשכחיה מית. והוה אמר לקיבליה. עייניה דחמינך ולא יהבון לך יסתמיין. ידייא דלא פשטן מיתן לך יתקטען. רגלייא דלא רהטן למיתן לך יתברן. ומטתיה כן. סליק לגביה רבי עקיבה. אמר ליה. אי לי שאני רואה אותך כן. אמר ליה. אי לי שאין אני רואה אותך כן. אמר ליה. מה את מקלליני. אמר ליה. ומה את מבעט בייסורין. רבי הושעיה רבה הוה רביה דבריה חד דסגי נהורא והוה יליף אכיל עימיה בכל יום. חד זמן הוה ליה אורחין ולא מטא מיכול עימיה. ברומשא סליק לגביה. אמר ליה. לא יכעוס מרי עליי. בגין דהוה לי אורחין יומא דין. [דאמרית דלא ליבזוי ביקרא דמרי יומא דין בגין לא אכלית עם מרי יומא דין.] אמר ליה. אתה פייסתה למאן דמיתחמי ולא חמי. דין דחמי ולא מיתחמי יקבל פיוסך. אמר ליה. הדא מנא לך. אמר ליה. מרבי אליעזר בן יעקב. [ד]רבי אליעזר בן יעקב עאל חד דסגי נהורה לקרתיה. יתב ליה רבי ליעזר בן יעקב לרע מיניה. דיימרון דאילולי דהוא בר נשא רבא לא יתב ליה רבי ליעזר בן יעקב לרע מיניה. עבדון ליה פרנסה דאיקר. אמר לון. מהו הכין. אמרון ליה. רבי אליעזר בן יעקב יתיב לרע מינך. וצלוי עלוי הדא צלותא. אתה גמלתה חסד למאן דמיתחמי ולא חמי. דין דחמי ולא מיתחמי יגמול יתך חסד. דלמא. רבי חמא בר חנינה ורבי הושעיה הוון מטיילין באילין כנישתא דלוד. אמר רבי חמא בר חנינה לרבי הושעיה. כמה ממון שיקעו אבותיי כאן. אמר ליה. כמה נפשות שיקעו אבותיך כאן. לא הווה אית בני נש דילעון באוריתא. רבי אבון עבד אילין תרעייה דסדרא רבא. אתא רבי מנא לגביה. אמר ליה. חמי מה עבדית. אמר ליה. וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות. לא הוה בני נש דילעון באוריתא. תני. קדשי המזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית. אין קדשי בדק הבית מוציאין את הראוי להן מקדשי המזבח. והא תנינן כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו. והשאר נמכרין ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית. אמר רבי חזקיה. כיני מתניתא. לצורך לשכת בדק הבית.