תלמוד ירושלמי שקלים פרק ו הלכה א

משנה: שלשה עשר שופרות שלשה עשר שלחנות שלש עשרה השתחויות היו במקדש. של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוים בארבע עשרה. והיכן היתה יתרה כנגד דיר העצים שכן מסורת בידן מאבותיהן ששם הארון גנוז: מעשה בכהן אחד שהיה מתעסק וראה הריצפה שהיא משונה מחברותיה. בא ואמר לחברו. לא הספיק לגמר את הדבר עד שיצתה נשמתו. וידעו בייחוד ששם הארון גנוז: הלכה: שלשה עשר שופרות כול׳. תני. השופרות הללו עקומות היו. צרות מלמעלן ורחבות מלמטן מפני הרמאין. תני בשם רבי אליעזר. הארון גלה עמהן לבבל. מה טעם. לא יוותר דבר אמר יי. אין דבר אלא שהדיברות לתוכו. וכן הוא אומר. ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנצר ויביאהו בבלה עם כלי חמדת בית יי. אי זהו חמדת בית יי. זה הארון. רבי שמעון בן לקיש אמר. במקומו היה הארון גנוז. הדא הוא דכתיב ויאריכו הבדים ויראו ראשי הבדים אל הקדש אל פני הדביר ולא יראו החוצה. כתיב וי‍ראו ואת אמר ולא יראו. אלא נראין ולא נראין. בולטין ויוצאין כשני דדי האשה. ורבנן אמרין. בלישכת דיר העצים היה הארון גנוז. מעשה בכהן אחד בעל מום שהיה עומד ומפציע עצים בלישכת דיר העצים וראה את הרצפה שהיא משונה מחברותיה. בא ואמר לחבירו. בוא וראה את הרצפה הזאת שהיא משונה מחברותיה. לא הספיקו לגמור את הדבר עד שיצתה נשמתו. וידעו בייחוד ששם הארון גנוז. תני רבי הושעיה. הקיש עליה בקורנס ויצאת אש ושרפתו. תני. רבי יודה בן לקיש אמר. שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר. אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו. ואחד שהיו שברי הלוחות נתונין בתוכו. זה שהיתה התורה נתונה בתוכו היה מונח באהל מועד. הדא היא דכתיב וארון ברית יי ומשה לא משו מקרב המחנה. זה שהיו שברי הלוחות בתוכו היה נכנס ויוצא עמהן ופעמים הוא מתרה עמהן. ורבנן אמרי. ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה. קרייה מסייע להון לרבנן. אוי לנו מי יצילנו מיד האלהים האדירים האלה. מילה דלא חמון מן יומיהון. קרייה מסייע לרבי יודה בן לקיש. ויאמר שאול לאחיה הגישה ארון האלהים. והלא ארון בקרית יערים היה. מה עבדון ליה רבנן. הגישה אלי הציץ. קרייא מסייע לרבי יודה בן לקיש. הארון וישראל ויהודה ישבים בסוכות. והלא ארון בציון היה. מה עבדון ליה רבנן. סכך שהוא כקירוי. שאדיין לא נבנה בית הבחירה. משנגנז הארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו שלאהרון ופרחיו ושקידיו וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל. מי גנזו. יאשיהו גנזו. כיון שראה שכתוב יולך יי אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבתיך. עמד וגנזו. הדא הוא דכתיב ויאמר ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים ליי תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דוד מלך ישראל אין לכם משא בכתף. אמר להן. אם גולה הוא עמכם לבבל עוד אין אתם מחזירין אותו למקומו. אלא עתה עבדו את יי אלהיכם ואת עמו ישראל. פיטום שמן המשחה ואתה קח לך בשמים ראש וגו׳ וקדה חמש מאות וגו׳. שהן אלף וחמש מאות מנים. שמן זית הין. שהן שנים עשר לוג שבו שולקין את העיקרין. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר. שולקן היה במים ונותן שמן על גביהן. משהיה קולט את הריח היה מעבירו כדרך שהפטמין עושין. הדא הוא דכתיב שמן משחת קודש וגו׳. תני רבי יודה בירבי אילעאי. שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה ניסים נעשו בו מתחילה ועד סוף. שמתחילה לא היה בו אלא שנים עשר לוג. שנאמר שמן זית הין. אם לסוך בו את (העצים) [העיקרים] לא היה בו ספק. על אחת כמה וכמה שהאור בולע והעצים בולעין והיורה בולעת. וממנו נמשחו המשכן וכל כליו. השלחן וכל כליו. המנורה וכל כליה. וממנו נמשחו אהרן כהן גדול ובניו כל שבעת ימי המילואים. ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. מלך בתחילה טעון משיחה. מלך בן מלך אינו טעון משיחה. [מאי טעמא. קום משחיהו כי זה הוא. זה טעון משיחה ואין בנו טעון משיחה.] אבל כהן גדול בן כהן גדול אפילו עד עשרה דורות טעונין משיחה. וכולו קיים לעתיד לבוא. הדא הוא דכתיב שמן משחת קודש יהיה זה לי לדורותיכם. אין מושחין מלכים אלא על גבי המעיין. הדא הוא דכתיב והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי והורדתם אותו אל גחון. ומשח אתו שם צדוק הכהן ונתן הנביא למלך על ישראל. אין מושחין (מלכים) [מלך בן מלך] אלא מפני המחלוקת. מפני מה נמשח שלמה. מפני מחלוקתו שלאדוניהו. יואש מפני עתליה. יהוא מפני יורם. לא כן כתוב קום משחהו כי זה הוא. זה טעון משיחה ואין מלכי ישראל טעונין משיחה. אלא יהואחז מפני יהויקים אחיו שהיה גדול ממנו שתי שנים. ולא יאשיהו גנזו. הדא אמרה. באפירסמון משחו. אין מושחין מלכים אלא מן הקרן. שאול ויהוא נמשחו מן הפך. שהיתה מלכותן מלכות עוברת. דוד ושלמה נמשחו מן הקרן. שהיתה מלכותן מלכות קיימת. אין מושחין כהנים מלכים. אמר רבי יודן ענתונדרייא. על שם לא יסור שבט מיהודה. אמר רבי חייה בר אדא. למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. מה כתיב בתריה. לא יהיה לכהנים הלוים. אמר רבי יוחנן. הוא יוחנן הוא יהואחז. והא כתיב הבכור יוחנן. בכור למלכות. אמר רבי יוחנן. הוא שלום הוא צדקיהו. והכתיב השלישי צדקיהו והרביעי שלום. שלישי לתולדות רביעי למלכות. צדקיהו שצידק עליו מידת הדין. שלום שבימיו שלמה מלכות בית דוד. לא שלום הוה שמיה ולא צדקיהו הוה שמיה אלא מתניה. הדא הוא דכתיב וימלך מלך בבל את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו. אמר רבי יוחנן. באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא. באמה של ששה טפחים. רבי מאיר [היא. דתנן. רבי מאיר אומר. כל האמות הוא כבניינות. רבי יהודה אומר. אמת הבניין ששה. של כלים חמשה.] על דעתיה דרבי מאיר דו אמר. באמה של ששה טפחים היה הארון עשוי. אורכו שלארון חמשה עשר טפח. דכתיב אמתים וחצי ארכו. אמתא אשיתא ואמתא אשיתא ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו. שנים שלימים ושנים שבורים. דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. הלוחות היו כל אחד ואחד ארכו ששה טפחים ורחבו (שלשה) [ששה.] ותן אורכן של לוחות (לרוחבו) [לארכו] שלארון נשתייר שם שלשה טפחים. (תנם לאיסטווה) [תן מהם חצי טפח לכל כותל נשתייר שני טפחים לספר תורה.] רחבו שלארון תשעה טפחים. דכתיב אמה וחצי רחבו. אמתא אשיתא ופלגות אמתא תלתא. וארבעה לוחות היו בו. שנים שלימים ושנים שבורים. דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. הלוחות היו כל אחת ואחת ארכן ששה טפחים ורחבן (שלשה) [ששה.] תן ארכן שללוחות לרוחבו שלארון נשתייר שם שלשה טפחים חצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן לשילוט. ומקום שמניחין בו ספר תורה טפחיים. רבי שמעון בן לקיש אמר. באמה שלחמשה טפחים היה הארון עשוי. מאן תנא. באמה שלחמשה טפחים. רבי יהודה. דתנינן תמן. רבי יהודה אומר. אמת הבניין ששה טפחים ושלכלים חמשה. וההן ארון כלי הוא. על דעתיה דרבי יודה דו אמר. באמה שלחמשה טפחים היה ארכו שלארון עשוי. שנים עשר טפח ומחצה. דכתיב אמתים וחצי ארכו. אמתא חמשה ואמתא חמשה ופלגות אמתא תריי ופליג. וארבעה לוחות היו בו. שנים שלימים ושנים שבורים. דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. והלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה. תן רחבן שללוחות לאורכו שלארון ונשתייר שם חצי טפח. אצבע לכתלים מיכן ואצבע לכתלים מיכן. רחבו שלארון שבעה טפחים ומחצה. דכתיב אמה וחצי רחבו. אמתא חמשה ופלגות אמתא תריי ופליג. וארבעה לוחות היו בו. שנים שלימים ושנים שבורים. דכתיב אשר שברת ושמתם בארון. הלוחות היו כל אחד ואחד ארכן ששה טפחים ורחבן שלשה. תן ארכן שללוחות לרחבו שלארון ונשתייר שם טפח ומחצה. אצבע לכתלים מיכן ואצבע לכתלים מיכן. חצי טפח מיכן וחצי טפח מיכן לשילוט. כיצד עשה בצלאל את הארון. רבי חנינה אמר. שלש תיבות עשאו שתים שלזהב ואחת שלעץ. נתן (שלעץ בשלזהב ו)שלזהב בשלעץ [ושל עץ בשלזהב]. וציפהו. דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה תלמוד לומר תצפנו. להביא שפתו העליונה. רבי שמעון בן לקיש אמר. תיבה אחת עשאו וציפהו. דכתיב וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. מה תלמוד לומר תצפנו. אמר רבי פינחס להביא בין נסר לנסר. כיצד היו הלוחות כתובים. רבי חנניה בן גמליאל אומר. חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. הדא הוא דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים. חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה. ורבנן אמרין. עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. הדא הוא דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים. עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה. רבי שמעון בן יוחי אמר. עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. דכתיב ויכתבם על שני לוחות אבנים. עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה. רבי סימאי אמר. ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה. מזה ומזה הם כתובים. טטרגונה. חנניה בן אחי רבי יהושע אומר. בין כל דיבור ודיבור דיקדוקיה ואותותיה שלתורה. ממולאים בתרשיש. כימא רבא. רבי שמעון בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייא הוה אמר. יפה לימדני חנניה בן אחי רבי יהושע. מה הים הזה בין גל גדול לגל [גדול] גלים קטנים כך בין כל דיבר ודיבר דיקדוקיה ואותותיה שלתורה. אמר רבי תנחומא. איתקשיית קומי רבי פינחס. אתיא כרבי יודה ולא אתיא כרבי מאיר. מה טעמיה דרבי יודה. לקוח את ספר התורה הזאת ושמתם אותו מצד ארון ברית יי וגו׳. על דעתיה דרבי יודה דו אמר. איכן היה ספר תורה נתון. כמין גלוסקוס עשה לו מבחוץ והיה ספר תורה נתון לתוכו. מה טעמיה דרבי מאיר. ונתתה את הכפורת על הארון מלמעלה וגו׳. על דעתיה דרבי מאיר דו אמר. אין מוקדם ומאוחר בתורה. אלא ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך. ואחר כך ונתתה את הכפרת על הארון מלמעלה. רבי פינחס בשם רבי שמעון בן לקיש. התורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה. היא אש מובללת באש חצובה מאש ונתונה מאש. הדא הוא דכתיב מימינו אש דת למו.