תלמוד ירושלמי שקלים פרק ו הלכה ב

משנה: היכן היו ההשתחויות האילו. ארבע בצפון וארבע בדרום שלש במזרח ושתים במערב כנגד שלשה עשר שערים שערים דרומיים סמוכין למערב שער העליון שער הדלק שער הבכורות שער המים. ולמה נקרא שמו שער המים שבו מכניסין צלוחית של מים של נסוך חמים בחג. רבי אליעזר בן יעקב אומר בו המים מפכים עתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית. לעומתן בצפון סמוכין במערב שער יכניה שער הקרבן שער הנשים שער השיר. ולמה נקרא שמו שער יכניה שבו יצא יכניה בגלותו. שבמזרח שער ניקנור ושני פשפשין היו לו אחד בימינו ואחד בשמאלו. ושנים במערב ולא היה להם שם: הלכה: מתניתה דאבא יוסה בן חנין. דאבא יוסה בן חנין אמר. כנגד שלשה עשר שערים. ברם כרבנן שבעה שערים היו בעזרה. על דעתון דרבנן איכן היו השתחויות הללו. כהיא דתנינן תמן. שלשה עשר פרצות היו בו שפרצום מלכי יוון. חזרו וגדרום וגזרו כנגדן שלש עשרה השתחויות. כתיב והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם וגו׳. תני. בית קודש הקדשים עד הפרכות כקרני סיליי וביליי. מן הפרכות עד מזבח הזהב כקרני חגבים. ממזבח הזהב ועד העזרות כחוט של שיתי. מן העזרות ועד מפתן הבית כחוט של ערב. מיכן והילך כמפי הפך. והנה מים מפכים מן הכתף הימנית. כתיב בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים. עד קרסולה. וימד אלף ויעבירני במים מים ברכיים. עד ברכייא. וימד אלף ויעבירני מי מתנים. עד מתנייא. מיכן והילך וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבר. אפילו ליברנין גדולה אינה יכולה לעבור בו. מה טעמא וצי אדיר לא יעברנו. מפני מה כי גאו המים מי שחו. מהו מי שחו. מלשוט. אמר רבי חונה. באתרין צווחין לשייטא סחונא. ופרש ידיו בקרבו כאשר יפרש השוחה לשחות מהו לשחות. אמר רבי יוסה בירבי בון. מיין דמתמללין בעלמא. כתיב ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלם לחטאת ולנידה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. מבית דוד ועד יושבי ירושלם כשרים לנדה ולחטאת. מיכן והילך מי תערובות הם. כשירים לנידה ופסולים למי חטאת. אמר רבי לעזר. מבית דוד ועד יושבי ירושלם כשירים לנדה ולחטאת. מיכן והילך מי קטיפריסות הן. פסולין לנדה ולחטאת. כתיב ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה זה ים שלסמכו. וירדו אל הערבה זה ים שלטיבריא. ובאו הימה זה ים המלח. אל הימה המוצאים זה הים הגדול. ולמה נקרא שמו מוצאים. כנגד שני פעמים שיצא. [אחד בדור אנוש ואחד בדור פלגה.] רבי לעזר בשם רבי חנינה. בראשונה יצא עד קלבריאה ובשנייה יצא עד קפי ברבריה. רבי אחא בשם רבי חנינה. בראשונה יצא עד קפי ברבריא בשנייה יצא עד עכו ועד יפו. עד פה תבוא ולא תוסיף. עד עכו תבוא ולא תוסיף. ופא ישית בגאון גליך. עד יפו אשית גאון גליך. ניחא ימא רבא ימא דמילחא. בשביל למיתקן. ימה דטיבריא ימה דסמכו. לרבות דגתם. למינה תהיה דגתם. למיני מינים תהיה דגתם. תני. אמר רבן שמעון בן גמליאל. מעשה שהלכתי לציידן והביאו לפניי יותר משלש מאות מיני דגים בתמחוי אחד. ונרפאו המים. בצאתיו וגבאיו ולא ירפאו למלח ניתנו. כתיב ונרפאו המים ואת אמרת. ולא ירפאו המים. מקום הוא ששמו ולא ירפאו. כתיב ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבל עלהו ולא יתם פריו לחדשיו יבכר. תני אמר רבי יהודה. לפי שבעולם הזה תבואה עושה לששה חדשים ואילן עושה לשנים עשר חודש. אבל לעתיד לבוא התבואה עושה לחודש אחד ואילן עושה לשני חדשים. מה טעמיה. לחדשיו יבכר. אמר רבי יוסי. לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לשנים עשר חודש. אבל לעתיד לבוא התבואה עושה לחמשה עשר יום ואילן עושה לחודש אחד. שכן מצאנו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום וקרב ממנה העומר. מה טעמיה. ובני ציון גילו ושמחו ביי אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון. מה מקיים רבי יוסי לחדשיו יבכר. בכל חודש וחודש יהא מבכר. ועלהו לתרופה. רבי יוחנן אמר. תרפיה מצץ עליה ותרף מזונה. רב ושמואל. חד אמר. להתיר פה שלמעלן. וחורנה אמר. להתיר פה שלמטן. רבי חנינה ורבי יהושע בן לוי. חד אמר להתיר פה עקרות. וחורנה אמר. להתיר פה אילמים. את מוצא. בשעה שעלה נבוכדנצר לכאן בא וישב לו בדיפני שלאנטוכיה ויצאה סנהדרין גדולה לקראתו ואמרה לו. הגיע זמן הבית הזה ליחרב. אמר להן. אותו שהמלכתי אותו עליכם תנוהו לי ואני הולך לי. באו ואמרו ליהויכין מלך יהודה. נבוכדנצר בעי לך. כיון ששמע מהן כך נטל מפתיחות שלבית המקדש. עלה לגגו שלהיכל. אמר לפניו. רבונו שלעולם. לכשעבר היינו נאמנין לך והיו מפתיחותיך מסורין לנו. עכשיו שאין אנו נאמנין הרי מפתחותיך מסורין לך. תרין אמורין. חד אמר. זרקן ועוד לא ירדו. וחורנה אמר. ראה כמין יד נוטלתן מידו. כיון שראו כל חורי יהודה כן עלו לראש גגותיהן ונפלו ומתו. הדא הוא דכתיב משא גיא חיזיון מה לך איפוא כי עלית כולך לגגות. תשואות מלאה עיר הומיה וגו׳.