תלמוד ירושלמי שקלים פרק ו הלכה ג

משנה: שלשה עשר שולחנות היו במקדש שמונה של שייש בבית המטבחים שעליהן מדיחין את הקרביים. ושנים במערב הכבש אחד של שייש ואחד של כסף על של שייש נותנין את האיברין ועל של כסף כלי שרת. ושנים באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שייש ואחד של זהב. על של שייש נותנים לחם הפנים בכניסתו ועל של זהב ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין. אחד של זהב מבפנים שעליו לחם הפנים תמיד: הלכה: תני. על שלכסף. רבי יוסי בשם רבי שמואל בר רב יצחק. רבי חנניה מטי בה משמיה דרבי יוחנן. לית כאן שלכסף מפני שהוא מרתיח. לא כן תני. זה אחד מן הניסים שנעשו בבית המקדש. שכשם שהיו מניחין אותו חום כך היו מוצאין אותו חום. [שנאמר] לשום לחם חום כיום הלקחו. רבי יהושע בן לוי אמר. אין מזכירין מעשה ניסים. בעון קומי רבי אילא. לא היה שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה. אמר לון. כתיב ונתתה על השולחן לחם פנים לפניי תמיד. לחם פנים אפילו פסול. עשרה שולחנות עשה שלמה. ויעש שולחנות עשרה וינח בהיכל חמשה מימין וחמשה משמאל. אין תימר. חמשה בדרום וחמשה בצפון. והלא אין השולחן כשר אלא בצפון. שנאמר ואת השלחן תתן על צלע צפון. מה תלמוד לומר. חמשה מימין וחמשה משמאל. אלא חמשה מימין שלחנו שלמשה וחמשה משמאלו. אף על פי כן לא היה מסדר אלא שלמשה בלבד. שנאמר את השולחן אשר עליו לחם הפנים. רבי יוסי בירבי יהודה אומר. על כולם היה מסדר. שנאמר את השולחנות ועליהם לחם הפנים. תני. מזרח ומערב היו נתונין. דברי רבי. רבי אלעזר בירבי שמעון אומר. צפון ודרום היו נתונין. מאן דאמר. מזרח ומערב. ניחא. כולהן ראויין לשירות. מאן דאמר. צפון ודרום. נמצא שולחן בדרום ומנורה בצפון. והא תני. השלחן היה נתון מחצי הבית ולפנים משוך מן הכותל כשתי אמות כלפי הצפון ומנורה כנגדו בדרום. מזבח הזהב היה נתון באמצע הבית חולק את הבית מחציו ולפנים משוך קימעא כלפי הצפון. וכולהם היו נתונין משליש הבית ולפנים. עשר מנורות עשה שלמה. [שנאמר] ויעש את מנורות הזהב עשר כמשפטו. אין תימר. חמש בצפון וחמש בדרום. והלא אין המנורה כשירה אלא בדרום. שנאמר ואת המנורה נכח השלחן על ירך המשכן תימנה. מה תלמוד לומר. חמש מימין וחמש משמאל. אלא חמש מימין מנורתו שלמשה וחמש משמאלה. אף על פי כן לא היה מבעיר אלא שלמשה בלבד. שנאמר ומנורת הזהב ונרותיה לבער בערב בערב. רבי יוסה בירבי יהודה אומר. על כולם היה מבעיר. שנאמר ואת המנורות ונרותיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סג‍ור. והפרח והנרות והמלקחים זהב הוא מכלות זהב. הן כילו זהבו שלשלמה. רב יהודה בשם אסי. היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן (לאור) [לכור] ומוציאן עד שהוא מעמידן על אחד. לקיים מה שנאמר ככר זהב טהור עשה אותה וגו׳. תני. אמר רבי יוסי בירבי יהודה. מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב. והכניסוה לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום. ויאות. עד דלא יקום על ברריה הוה חסר סגין. מן דו קיים על ברריה לא חסר כלום.