תלמוד ירושלמי שקלים פרק ז הלכה ג

משנה: בהמה שנמצאת מירושלים ועד מגדל עדר וכמידתה לכל רוח זכרים עולות. נקבות זבחי שלמים. רבי יהודה אומר הראוי לפסחים לפסחים קודם לרגל שלשים יום: בראשונה היו ממשכנין את מוצאיה עד שהוא מביא נסכיה. חזרו להיות מניחין אותה ובורחין. התקינו בית דין שיהו נסכיה באין משל צבור: אמר רבי שמעון שבעה דברים התקינו בית דין וזה אחד מהן. גוי ששילח עולתו ממדינת הים ושילח עמה נסכיה קריבין משלו ואם לאו קריבין משל ציבור. וכן גר שמת והניח זבחים אם יש לו נסכים קריבין משלו ואם לאו קריבין משל צבור. תניי בית דין הוא על כהן גדול שמת שתהא מנחתו קריבה משל צבור. רבי יהודה אומר משל יורשין. ושלימה היתה קרבה: על המלח ועל העצים שיהו הכהנים ניאותין בהן ועל הפרה שלא יהו מועלין באפרה. על הקינין הפסולות שיהו באות משל ציבור רבי יוסי אומר המספק את הקינין הוא מספק את הפסולות: הלכה: רבי הושעיה רבא אמר. רבא בדמיהן שנו. אמר ליה רבי יוחנן. אומרים לו לאדם. צא ומעול בקדשים. אלא הילכו בהן אחר הרוב. אם רוב זכרים. עולות. אם רוב נקיבות. זבחי שלמים. ואין השלמים באין מן הזכרים ומן הנקיבות. כיצד הוא עושה. מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות. אמר רבי זעורה. כמה דאת אמר תמן. תניי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות. כן את אמר אוף הכא. תניי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות. אמר רבי יוסה לרבי יעקב בר אחא. אין זה מזיד. אמר ליה. מכיון שהוא תניי בית דין אין זה מזיד. אמר רבי יסא. עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה שאל שמואל. הפריש שקלו [ומת]. אמר ליה. יפלו לנדבה. מותר עשירית האיפה שלו. רבי יוחנן אמר. יוליכם לים המלח. רבי אלעזר אמר. יפלו לנדבה. עשירית האיפה שלכהן גדול. [רבי יוחנן אומר.] חוצה אותה ואחרכך מקדשה. רבי שמעון בן לקיש אמר. מקדשה ואחר כך חוצה אותה. מתניתא פליגא על רבי יוחנן. מקריב מחצה ומחצה אבד. פתר לה. שכן אפילו מעות ילכו לים המלח. מתניתא פליגא על רבי שמעון בן לקיש. נמצאו שני חציין קריבין ושני חציין אבידין. ותני עלה. מחצה זה ראשון מחצה שיני תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. פתר לה כרבי ישמעאל. דרבי ישמעאל אמר. עשרון מקדש. כשהכהן מתקרב תחילה לעבודה מביא עשירית שלו ועובדה בידו. אחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם עבודתם כשירה. רבי מנא בעי מימר. בו ביום נתקרב כתחילה לעבודה. בו ביום נתמנה להיות כהן גדול. מביא שתים. אחת לחינוכו ואחת לחובת היום. תופיני. בשעת הבאה תופיני ואין בשחרית תופיני. והא תנינן. העמידו עושה חביתין לעשות חביתן. אמר רבי חייה בר אדא. לעשות חמין לרככם. תופיני. רבי יסא בשם רבי חנינה. מטגנה ואחר כך אופה אותה. רבי אחא בשם רבי חנינה. אופה אותה ואחר כך מטגנה. תופיני. תואפינה נא. רבי אמר. תופנה רכה. רבי דוסא אמר. תופנה נויי. אתיין אילין פלגוותה כהינין פלגוותה. מאן דאמר. תופנה נוי. כמאן דאמר. מטגנה ואחר כך אופה. מאן דאמר. תופנה רכה. כמאן דאמר. אופה אותה ואחר כך מטגנה. לא סוף דבר שמת אלא אפילו ניטמא. ואפילו נדחה ממום. תנה רבי יודה בר פזי דבר דליה. ואפילו נדחה ממום. מניין לכהן גדול שמת ולא מינו כהן אחר תחתיו תהא מנחתו קריבה משליורשין. תלמוד לומר מבניו יעשה. יכול יביאנה לחציים. תלמוד לומר אותה. כולה אמרתי דברי רבי יודה. רבי שמעון אומר. אינה באה אלא משלציבור. שנאמר חוק עולם. ממי שהבריות שלו. כליל תקטר. כליל להקטרה. רבי בא בר ממל בעי . מחלפא שיטתיה דרבי שמעון. תמן הוא אמר. משליורשין. והכא הוא אמר משלציבור. אמר רבי חייה בר בא. ולא יאות הוא מקשי. אתא רבי יעקב בר אחא רבי אבהו בשם רבי יוחנן. דבר תורה הוא שתהא באה מן הציבור. הייתי אומר. יגבו לה. התקינו שתהא באה מתרומת הלשכה. רבי יוסה אמר. רבי יוחנן בעי. מה. שלימה בשחרית ושלימה בין הערבים. או מחצה בשחרית ומחצה בין הערבים. [או שלימה שחרית ובטילה בין הערבים.] כד תהא פשיטא ליה. שלשת לוגין מה הן. שלשת לוגין בשחרית ושלשת לוגין בין הערבים. או לוג ומחצה בשחרית ולוג ומחצה בין הערבים. אמר רבי חזקיה. אוף הדא צריכה ליה שני קמצין מה הן. שני קמצין בשחרית ושני קמצין בין הערבים. או קומץ אחד בשחרית וקומץ אחד בין הערבים. אמר רבי יוסה. כלום למדו לקומץ לא ממנחת חוטא. מה להלן שני קמצין אף כאן שני קמצין. מה תמן צריכה ליה. אף הכא צריכה ליה. אמר רבי חזקיה. כלום למדו שלשת לוגין לא מתמיד שלבין הערבים. מה להלן שלשת לוגין. אף כאן שלשת לוגין. [ומה] תמן צריכה ליה. (והכא פשיטא) [אף כאן צריכה] ליה. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן. בדין היה שימעלו בה. והן גזרו שלא ימעלו בה. והא תני חטאת. מלמד שמועלין בה. [בה מועלין] ואין מועלין באפרה. אמר רבי אבהו. בראשונה היו משתקשקין בה ונותנין אותה גבי מכותיהן וגזרו שימעלו בה. כיון שנגדרו גזרו שלא ימעלו בה. האשה הזאת במה היא מתכפרת. אמר רבי יצחק. תניי בית דין הוא המספק את הקינים הוא מספק את הפסולות ואת האובדות.