תלמוד ירושלמי תענית פרק ב הלכה יב

משנה: כל הכתוב במגילה די לא למיספד לפניו אסור לאחריו מותר. רבי יוסי אומר לפניו ולאחריו אסור. די לא להתענאה לפניו ולאחריו מותר. רבי יוסי אומר לפניו אסור לאחריו מותר: הלכה: מתניתא דרבי מאיר. דרבי מאיר אמר. די לא למיספד. אסור להתענות. ודלא להתענות. מותר בהספד. ודי לא סתם. כדי לא להתענייא. אמר רבי יונה. אילין יומיא די לא למיספד בהון מקצתן די לא להתענייא בהון. אמר רבן שמעון בן גמליאל. מה תלמוד לומר בהון בהון שני פעמים. אלא מלמד שהלילה מותר והיום אסור. כהדא דתני. להן אינש דיהוי עלוהי ייסר בצלו. אמר רבי יוסי בירבי בון. שהוא צריך להזכירן מבערב. ואתייא כיי דאמר רבי זעורה בשם רב חונה. אומרה כלילי שבת וכיומו. מתניתא או באחד עשר. כרבי יוסי. או בשנים עשר. כרבי מאיר. וקשיא על דרבי מאיר. לא כן תני. בתרין עשר ביה יום טיריון. ואמר רבי יעקב בר אחא. בטל יום טיריון. יום שנהרג לוליינוס ופופוס. יום תלת עשר ביה יום ניקנור. מהו יום ניקנור. שלטון משלמלכות יוון עובר לאלכסנדריאה וראה את ירושלם וחירף וגידף וניאץ ואמר. בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה. ויצא אליו אחד משלבית חשמוניי והיה הורג בחיילותיו עד שהגיע לקרוכין שלו. וכיון שהגיע לקרוכין שלו קטע את ידו וחתך את ראשו ותחבן בעץ וכתב מלמטן. הפה שדיבר באשמה והיד שפשטה בגאוה. ותליין בקונטס נגד ירושלם. על דעתיה דרבי מאיר ניחא. בא (לוסר) [לאסר] לפניו. על דעתיה דרבי יוסה מה בא (לוסר) [לאסר]. לפניו לית ליה עצמו אסור מפני ארבעה עשר. בא להודיעך שהוא אסור בהספד. ואפילו על דרבי מאיר לית היא מקשייא. לא כן תני. בתרין עשר ביה יום טיריון. ואמר רבי יעקב בר אחא. בטל יום טיריון. יום שנהרג לוליינוס ופפוס. בארבעת עשר ובחמשת עשר פורייא די לא למיספד. בשית עשר ביה שרייו למיבני שור ירושלם די לא למיספד. על דעתיה דרבי מאיר ניחא. בא לוסר לפניו. על דעתיה דרבי יוסה מה בא לוסר. לוסר לפניו. לית ליה עצמו אסור מפני חמשה עשר. בא להודיעך שהוא אסור בהספד. [ואפילו על דעתיה דרבי מאיר לית הוא מקשייא. לא כן תני. בתרין עשר ביה יום טיריון. ואמר רבי יעקב בר אחא. בטל יום טיריון. יום שנהרג בו לוליינוס ופפוס.] בשבעת עשר ביה קמון עממיא על פליטת ספריא במדינת כלקיס ובית זבדין והוה פרקן. על דעתיה דרבי מאיר ניחא. בא לוסר עצמו. על דעתיה דרבי יוסה מה בא לוסר. [לוסר לפניו. לית ליה עצמו אסור.] אמר רבי יוסה. כל אילין מילייא לא מסייען ולא תברן לא על דרבי מאיר ולא על דרבי יוסה. לא בא אלא למנות ימים שנעשו בהן ניסים לישראל. תדע לך שהוא כן. דתנינן. בריש ירחא דניסן דיתקן תמידא דילא למיספד. בלא כך אינו אסור מחמת ראש חודש. אבל בשבתות ובימים טובים מתענין לפניהן ולאחריהן. מה ראיתה להקל באילו ולהחמיר באילו. שאילו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק. ואילו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חיזוק. הדא דת אמר. עד שלא בטלה מגילת תענית. אבל משבטלה מגילת תענית בטלו כל אילו רבי חנינה ורבי יונתן תריהון אמרין. בטלה מגילת תענית. רבי בא ורבי סימון תריהון אמרין. בטלה מגילת תענית. רבי יהושע בן לוי אמר. בטלה מגילת תענית. אמר רבי יוחנן. אמש הייתי שונה מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד. ואמרו עליו על רבי אליעזר שסיפר ועל רבי יהושע שרחץ. אמר להם רבי יהושע. צאו והתענו על מה שהתעניתם. ואת אמר. בטלה מגילת תענית. אמר רבי בא. ואפילו תימר. בטלה מגילת תענית. חנוכה ופורים לא בטלו. מיליהון דרבנן אמרי. בטלה מגילת תענית. רבי יונתן ציים כל ערובת ריש שתא. רבי אבון ציים כל ערובת שובא. רבי זעורה צם תלת מאוון צומין. ואית דאמרי. תשע מאוון. ולא חש למגילת תענית. רבי יעקב בר אחא מפקד לספריא. אין אתת איתא מישאלינכון. אומרון לה. בכל מתענין. חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו שלמועד וחנוכה ופורים.