תלמוד ירושלמי תרומות פרק א הלכה ד

משנה: חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה. האילם והשיכור והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה. אין תורמין לא במידה ולא במשקל ולא במניין אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי. אין תורמין בסל ובקופה שהן של מידה. אבל תורם הוא בהן חציין או שלישן. לא יתרום בסאה חצייה שחצייה מידה. הלכה: יש מהן מפני ברכה ויש מהן מפני שאין יכולין לתרום מן המובחר. האילם והערום ובעל קרי מפני ברכה הסומא והשיכור שאין יכולין לתרום מן המובחר. אבא בר רב הונא אמר שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפילתו תחנונים. שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפילתו גדופין. אי זהו שתוי כל ששתה רביעית שיכור ששתה יותר. תמן אמר כל שאינו יכול לדבר לפני המלך. רבי זעירא בעא קומי רבי איסי שיכור מהו שיברך. אמר ליה ואכלת ושבעת וברכת ואפילו מדומדם. לא צורכא דלא מהו שיקרא שמע אמר אבא בר אבין חד חסיד שאל לאליה זכור לטוב ערום מהו שיקרא שמע. אמר ליה ולא יראה בך ערות דבר ערות דיבור. תני חזקיה בין לקרות בין לברך. תמן תנינן המונה משובח והמודד משובח הימנו והשוקל משובח משלשתן. וכא את אמר כן. אמר רבי יהושע בן לוי כאן בתרומה גדולה כאן בתרומת מעשר. ותני כן אליעזר בן גימל אומר מניין שאין תורמין לא במידה ולא במשקל ולא במניין תלמוד לומר ונחשב לכם תרומתכם. במחשבה את תורם ואין את תורם במידה במשקל ובמניין. מה תרומה גדולה במחשבה אף תרומת מעשר במחשבה. והתנינן אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי. אמר רבי לעזר כיני מתניתא מודד אדם את טיבלו ומכניסה לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום במידה. שוקל אדם טיבלו ומכניסו לתוך ביתו ובלבד שלא ישקלנו במשקל. מונה הוא אדם טיבלו ומכניסו לתוך ביתו ובלבד שלא יתרום במיניין.