תלמוד ירושלמי תרומות פרק ה הלכה א

משנה: סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין או למעשר ראשון או למעשר שני או להקדש בין טהורין בין טמאין ירקבו אם טהורה היתה אותה סאה ימכרו לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה. ואם למעשר ראשון נפלה יקרא שם לתרומת מעשר ואם למעשר שני או להקדש נפלה הרי אלו יפדו. ואם טמאין היו אותן החולין יאכלו נקודים או קליות או ילושו במי פירות או יתחלקו לעיסיות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה. סאה תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין רבי ליעזר אומר תירום ותשרף. שאני אומר סאה שנפלה היא סאה שעלתה. וחכמים אומרים תעלה ותאכל נקודים או קליות או תילוש במי פירות או תתחלק לעיסיות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה. סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין תעלה ותאכל נקודים או קליות או תילוש במי פירות או תתחלק לעיסיות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה. הלכה: סאה תרומה טמאה כו׳. תני רבי חייה טבל מעלה וספיחי שביעית מעלין. טבל מעלה שם למעשרותיו. ספיחי שביעית מעלין וינתנו לאוכליהן. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה תעלה מפני שהוא פחות ממאה הא מאה מעלה. לא טבל הוא. תמן תנינן מדליקין בפת ובשמן של תרומה. חזקיה אמר לא שנו אלא פת ושמן הא שאר כל הדברים לא. רבי יוחנן אמר לא שנייה היא פת הוא שמן הוא שאר כל הדברים. רבי יודן קפודקייא בעי חיטין כפת זיתין כשמן. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יוחנן המדליק בפת ושמן של תרומה ישרפו עצמותיו. רבי שמואל בר נחמן בעא קומי רבי יוחנן מהו להדליק. אמר ליה אדליק ומה דנפיל לשבטך נפיל לך. הכל מודין בשמן שהוא מותר. דאמר רבי בא בר חייה בשם רבי יוחנן לך נתתיו למשחה. למשחה לגדולה. למשחה לסיכה. למשחה להדלקה. ניחא טהורין יירקבו טמאין יירקבו. על דעתיה דחזקיה ניחא. על דעתיה דרבי יוחנן ידלק. סבר רבי יוחנן כהדא דרבי יוסי בן חנינה שמא ימצא בהן עלייה ובדבר שאין דרכו להבלל. אבל בדבר שדרכו להבלל שמא ימצא בהן תקלה. ולא כן סברנן מימר אין להקדש אלא מקומו ושעתו. אמר רבי חנינא תיפתר שחרב אותו מקום ולא מצא למוכרו אלא אפילו בדמי עצים. הדא אמרה טהורה בטהורין אבל טהורה בטמאין הדא היא דתנינן אם טמאין היו אותן חולין. על דעתיה דרבי יוסי ניחא דאמר רבי יוסי בשם חזקיה ורבי יונה בשם רבי ינאי ונתתם ממנו את תרומת יי לאהרן הכהן עשה שינתן לאהרן בכהונתו. על דעתיה דכהנא דו אמר טול מן המקודש שבו ואמור אף הכא טול מן המקודש שבו. ואף על גב דכהנא אמר תמן טול מן המקודש שבו מודי ובלבד בדבר שהוא זקוק ליתנו לכהן. והדין ניקודים כהדא חציי ביצים. אמר רבי סימון רבי ליעזר כדעתיה כמה דו אמר תמן כל הפסולין עלו בידו. וכן הוא אומר הכא כל הטמאין עלו בידו. רבי זעירא בעי או נאמר לא אמר רבי ליעזר אלה מפני גדירה. ולא מודי רבי ליעזר בסאה שהעלת מתוך טבל שהוא לקראות שם למעשרותיה. אין תימר סאה שנפלה היא סאה שעלת לא יהא צריך לקרות שם למעשרותיה. אמר רבי מנא יאות אמר רבי זעירא דתנינן דבתרה סאה תרומה טהורה שנפלה למאה חולין טמאין לית רבי אליעזר פליג. אמרין חברייא קומי רבי יוסי יאות אמר רבי סימון דילא כן שורפין את התרומה מפני גדירה. אמר לון וכי ששה ספיקות דתנינן לא מפני גדירן אין שורפין והכא מפני גדירן אין שורפין אותן. חברייא אמרי בעון קומי רבי יוסי מה נפשך אם תרומה טמאה תישרף אם חולין הן מה בכך שיטמאו אמר לון לאו לשום תרומה אוכלה. כלום תרומה נאכלת אלא טהורה שמא טמאה. לא אי אתם מודין שאם נולד לה ספק טומאה במקומה שאינו יכול לשורפה. מה לי שנולד לה [ספק] טומאה במקום אחר מה לי שנולד לה [ספק] טומאה במקומה. אלא בעיתון למיקשייה איקשון על הדא דתני רבי הושעיה. דתני רבי הושעיה סאה תרומה טהורה שנפלה למאה סאה תרומה טמאה. והדין ניקודין כהדא חציי סאין. חזקיה אמר אפילו חולין ששם לא יאכלו אלא ניקודים מפני חלתן. מילתיה אמרה איסור זרות בטל ואיסור טומאה לא בטל. מחלפה שיטתיה דחזקיה תמן הוא אמר כמה יהא בעיסה ויהא יכול לעשותה בטהרה חזקיה אמר שתות ארבע קבין וארבעת קבין. וכא הוא אמר הכין. אמר רבי יוסי תמן בשגיבל ואחר כך הפריש. ברם הכא בשהפריש ואחר כך גיבל. אמר רבי אבהו כל ימינו היינו טועין בה כמקל הזה של סומא עד שלמדנוה מן חשבון גימטריא. קבא כמה עבד עשרין וארבע ביעין כמה סאה עבדא תשעין ושית ביעין שתות דידהו שית עשרה. אין יגבל שית יש כאן ביצה טמאה. ואין יגבל ארבע אין כאן שייור. הא כיצד הוא עושה מגבל חמש ונוטל ארבע. מילתיה דחזקיה אמרה בלבד שלא תהא כביצה טמיאה נוגעת בגומא. מילתיה דרבי יוחנן אמרה ובלבד שלא תהא כביצה טמיאה נוגעת בעיסה. אמר רבי יוסי לרבי ירמיה לא מסתברא מה דאמר חזקיה לשעבר. מן דאמר רבי יוחנן לבא. אמר ליה ואוף נא סבר כן. ואי זו היא גומא על דעתיה דרבי יוחנן. רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יונה תיפתר שגיבל אחת בשבע עשרה ואתיא בעיסת סאתים. רבי בא בר ממל בעי ולית הדא פליגא על רבי יוסי בר חנינה. דאמר רבי יוסי בר חנינה נבילה בטלה בשחיטה בטל מגעה והסיטה לא בטל לפי שאיפשר לשחוטה שתיעשה נבילה. אמר רבי יוסי תמן איפשר לשחיטה שתיעשה נבילה ברם הכא איפשר לחולין לעשות תרומה. אמר רבי חזקיה רבי סימון קשייתה ורבי בא בר ממל קיימה. תני סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה הרי אילו מדומעין ואין משלמין לה קרן וחומש על מקום אחר. ולא ממקום אחר עליהן אלא לפי חשבון. ובדבר שאין דרכו להיבלל אבל בדבר שדרכו להיבלל הולכין אחר הרוב אם רוב תרומה תרומה ואם רוב חולין חולין.