תלמוד ירושלמי תרומות פרק ה הלכה ב

משנה: סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה טהורה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין. אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל וטהורה אסורה לזרים וטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה. אמרו להן בית שמאי לא אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים את הטהורה תעלה תרומה החמורה האסורה לזרים את הטמאה. לאחר שהודו רבי ליעזר אומר תורם ותשרף. וחכמים אומרים אבדה במיעוטה. סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה למקום אחר רבי ליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי. וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר. רבי ליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי. וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון. ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון. ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. סאה תרומה שנפלה למאה הגביהה ונפלה אחרת הרי זו מותרת עד שתרבה תרומה לחולין. סאה תרומה שנפלה למאה ולא הספיק להגביהה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר. הלכה: רבי יודן בר פזי ורבי אייבו בר נגרי הוון יתבין אמרין תנינן אחר שהודו. מי הודה למי. בית שמאי לבית הלל. או בית הלל לבית שמאי. אמרין נצא לחוץ ונלמד. נפקון ושמעון. רבי חזקיה רבי אחא בשם רבי יודה בר חנינה לא מצינו שהודו בית שמאי לבית הלל אלא בדבר זה בלבד. רבי יונה בשם רבי אביי שמע לה מן הדא. המערה מכלי לכלי ונגע טבול יום בקילוח יעלה באחד ומאה. ואם תאמר בית הלל יודו לבית שמאי שלא תעלה. מאן תנא הכא תעלה לא בית שמאי לא בית הלל. אמר רבי חנינה בריה דרבי הלל נאמר בית הלל שנו אותה קודם שיודו להן בית שמאי. אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן אחר שהודו רבי ליעזר אומר תירום ותישרף. ורבי ליעזר לאו שמותי הוא. אמר רבי חיננא מתניתא אמרה כן אחר שהודו אילו לאילו תעלה בית שמאי מסלקין לון ואינון מודיי לון. אמר רבי אבין יש כאן תשובה אחרת. כהדא דתני רבי הושעיה ומה טהורה שהיא בעון מיתה אצל הזרים עולה. טמאה שהיא בעשה אצל הכהנים לא כל שכן. אמר רבי יוחנן סאה תרומה שנפלה למאה חולין כל שהן מבטלין אותה. מתניתין פליגא על רבי יוחנן אינה מדמעת אלא לפי חשבון. רבי יוסי בשם רבי יוחנן לא תני בשם רבי יוחנן אלא אינה מדמעת כל עיקר. ברם אמר והוא שרבת תרומה על החולין והוא שרבו חולין על חשבון תרומה כדי שתיבטל ברוב. אמר רבי לעזר והוא שנפלו לתוך מדומע אחד. על דעתיה דרבי לעזר חולין שלמעלן חולין שלמטן מצטרפין לעלות. סבר רבי לעזר מימר חולין שלמטן נעשו חרשין. אמר רבי יוסי בן חנינה והוא שנפלו לתוך חמשה מקומות אבל אם נפלו כולן למקום אחד אף רבי לעזר מודי. רבי יוחנן אמר אפילו נפלו כולן למקום אחד היא המחלוקת. חילפיי אמר על דרבי ליעזר חולין שלמטן נעשו חרשין. והא רבי לעזר אמר על דרבנין חולין שלמטן נעשו חרשין. מה בין רבי ליעזר ורבנין. חומר הוא בסאה שעלת מתוך מאה או אינו אלא קל אמר כיי דאמר רבי יוחנן סאה של תרומה שנפלה למאה חולין כל שהן מבטלין אותה. תני רבת התרומה נעשה כמרבה מזיד. והא תנינן היו בו ארבעים סאה נטל סאה ונתן סאה כשר. עד היכן. רבי איסי בשם רבי מנא בר תנחום רבי אבהו בשם רבי יוחנן עד רובו של מקוה. וכא את אמר הכין. תמן היה בו רוב ואת מרבה עליו והוא כשר. ברם הכא כל סאה וסאה צריכה מאה סאה. אמר רבי יוסי זאת אומרת דבר שהוא בטל דבר תורה מעורר את מינו ליאסר. רבי שמעון אומר ידיעתה מקדשתה. ורבנין אמרין הרמתה מקדשתה. תני סאה תרומה שנפלה למאה אומר לכהן ולא דמי עצים אני חייב לך טול לך דמי עציך. והוא אומר לו וכי סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה שמא אינה מדמעת את הכרי. ועצים מדמעין את הכרי. ולא סופך מיתנינה לכהן חורן והוא נותן לו דמי עצים. מאי כדון נותן לו דמי עצים והשאר יחלוקו. חד בר נש אפיל שעורין גו חטין. אתא עובדא קומי רבי יודה בר שלום ואמר יתן לו דמי שעורין. והשאר יחלוקו.