תלמוד ירושלמי תרומות פרק ה הלכה ג

משנה: סאה תרומה שנפלה למאה וטחנן ופחתו כשם שפחתו החולין כן פחתה התרומה ומותר. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה וטחנן והותירו כשם שהותירו החולין כן הותירה התרומה ואסור. אם ידוע שחיטין של חולין יפות משל תרומה מותר. סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואחר כך נפלו שם חולין אם שוגג מותר אם מזיד אסור. הלכה: ולא סוף דבר שפחתה התרומה אלא אפילו פחתו חולין ותרומה בעינה טוחן ומתיר. תני אין טנופת של תרומה מצטרפת עם תרומה לאסור על החולין. אבל טנופת של חולין מצטרפת עם החולין לעלות את התרומה. רבי ביבי בעי טינופת של תרומה מהו שתצרף עם החולין לעלות את התרומה. מן מה דאמר רב הונא קילפי איסור מצטרפין להיתר. הדא אמרה טינופת של תרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה. רב הונא אמר קילפי איסור מעלין את ההיתר. סאה תרומה שנפלה למאה אין אתה מוציא זונין טנופת שבה. לפחות ממאה אתה מוציא זונין טנופת שבה. וכן לוג יין צלול שנפל למאה לוג יין עכור אין את מוציא שמרין שבו. לוג יין עכור שנפל למאה לוג יין צלול את מוציא שמרין שבו. תני אף טוחן הוא בתחילה ומתיר. מתניתא דרבי יוסי דרבי יוסי אמר אף יתכוין וילקוט ויעלה באחד ומאתים. אמר רבי זעירא שכן דרך כהנים להיות טוחנין מדומע בבתיהן. מה נפק מביניהון. כלאי הכרם על דעתיה דרבי יוסי טוחן ומתיר. על דעתהון דרבנין אינו טוחן ומתיר. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. כל האיסורין שריבה עליהן בשוגג מותר ובמזיד אסור. ולא מתניתא היא. בשוגג מותר ובמזיד אסור. מתניתא בתרומה. אתה מימור לך אפילו שאר כל הדברים. רבי אחא בשם רבי יונתן כשם שמצוה לומר על דבר שהוא נעשה. כך מצוה שלא לומר על דבר שאינו נעשה. אמר רבי לעזר כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור. אמר רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן אם באת הלכה תחת ידך ואי אתה יודע אם לתלות אם לשרוף. לעולם הוי רץ אחר השריפה יותר מן התלייה. שאין לך חביב בתורה יותר מפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים והן בשריפה. רבי יוסי בעי דנין דבר שאין מצותו לכן מדבר שמצותו לכן.