תלמוד ירושלמי תרומות פרק ט הלכה ג
משנה: המנכש עם הנכרי בחסיות אף על פי שפירותיו טבל אוכל מהן עראי. שתלי תרומה שניטמאו שתלן טהרו מלטמא ואסורין מלוכל עד שיגום את האוכל. רבי יהודה אומר עד שיגום וישנה. הלכה: רב חייא בר אשי בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן דרבי שמעון היא. אין כרבי שמעון למה לי עראי אפילו קבע. אלא בגין דאמר רבי ירמיה רבי חייה בשם רבי יוחנן מודה רבי שמעון שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה לפום כן צרכינן מימר דרבי שמעון היא. תני המנכש עם הכותי מותר בדמאי. הא בודאי לא. למה. שהדמאי בטל במחובר לקרקע ואין גידולי איסור מעלין אותו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן שיתלי תרומה שנטמאת שתלן ועושה אותן תרומה. ואם היו תרומה מעיקרן כבר נדחו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן מים שניטמאו משיקן ועושה אותן מי חג ואם היו מי חג מעיקרן כבר נדחו. רבי אבהו בשם רבי יוחנן תאנים וענבים שניטמאו סוחטן ועושה אותן תרומה. ואם היו תרומה מעיקרן כבר נדחו. רבי זעירא רבי יסא בשם רבי לעזר סוחטן עד פחות מכזיתים ויינו כשר אפילו לנסכים. אמרין רבי שמעון בן לקיש פליג. מה בין לקולא בין לחומרא. אין תימר לקולא ניחא. אין תימר לחומרא הא תנינן עד שיגום את האוכלים. רבי אבהו בשם רבי יוחנן כיני מתניתא עד שיגום בעלים וישנה.
