תלמוד ירושלמי תרומות פרק יא הלכה א

משנה: אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס מפני שהוא מאבדן אבל נותנין את היין למורייס ואין מפטמין את השמן אבל עושין את היין יינומילין. אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו. רבי יהודה מתיר מפני שהוא משביחו. הלכה: אין נותנין דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כו׳. תני נותן דבילה וגרוגרות לתוך המורייס כדרך שנותן תבלין ובלבד שלא יסחטם להוציא מימיהם. ובתבלין מותר שכך הוא מלאכתן. צרור תבלין שנתנו לתוך קדירה זו וחזר ונתנו לתוך קדירה אחרת אם בטל טעמו מותר ואם לאו אסור. מה בינה לבין שבת. לא כן תני השבת שנתן טעם בקדירה אין בה משום תרומה. ואינה מטמאה טומאת אוכלין. משלך נתנו לך בדין היה שלא תטמא טומאת אוכלין והן אמרו שתטמא טומאת אוכלין. והן אמרו מכיון שנתנה טעם בקדירה בטלה. רבי חייה בשם רבי יוחנן דרבי היא דתני יין למורייס רבי מתיר ורבי אלעזר בי רבי שמעון אוסר. לפיכך אם עבר ונתנו רבי אוסר לזרים. ורבי אלעזר בי רבי שמעון מתיר לזרים. רבי מנא ברבי תנחום בעי כדברי מי שמתיר לזרים. מורייס של גוים למה אסור. רבי ירמיה בשם רבי חייא בר ווא משום בישולי גוים הן אסורין. התיב רבי יוסי והתני חמין מותר ושאינו חמין אסור. חמין מותר לא אפילו מבושל ודכוותה ושאינו חמין אסור ואפילו שאינו מבושל. ואמר רבי יוחנן בר מריה ואפילו כמאן דאמר חמין מותר ובלבד ביודע. הדא אמרה הניית תרומה מותרת. הניית עבודה זרה אסורה. רבי לעזר ורבי יוחנן חד אמר מפני שממעטו ממידתו. וחרנה אמר מפני שממעטו משותיו. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוחנן מחלפה שיטתיה דרבי יהודה. ואמר רבי לעזר אינה מוחלפת תמן בכהן וכאן בבעלים. הוי רבי יוחנן הוא דאמר מפני שממעטו משותיו. יהודה בן כיני רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש מפני שממעטו משותיו.