תלמוד ירושלמי תרומות פרק י הלכה ו

משנה: כל הנכבשין זה עם זה מותרין אלא עם החיסית. חיסית של חולין עם חיסית של תרומה ירק של חולין עם חיסית של תרומה אסור. אבל חיסית של חולין עם ירק של תרומה מותר. רבי יוסי אומר כל הנשלקין עם התרדין אסורין מפני שהן נותנין טעם. רבי שמעון אומר כרוב של שיקיא עם כרוב של בעל אסור מפני שהוא בולע. רבי עקיבה אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין אלא עם הבשר. רבי יוחנן בן נורי אומר כבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת. ביצה שניתבלה בתבלין אסורין אפילו חלמון שלה אסור מפני שהוא בולע. מי כבשים ומי שלקות של תרומה אסורין לזרים. הלכה: אמר רבי יוחנן לית כאן נכבשין אלא נשלקין. כבוש [כרותח] הוא. רבי חנינה תירתא בשם רבי הושעיה חסית בחסית מין במינו רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין. רבי יסא בשם רבי יוחנן מודין חכמים לרבי עקיבה בבשר בבשר שהוא מותר. אמר רבי זעירא לרבי יסא ואילו לא אתאמרת הדא לא הוינן ידעין דהוא כן. ודילמא לא אתאמרת אלא מודי רבי עקיבה לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור. אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן מודי רבי עקיבה לחכמים בבשר בבשר שהוא אסור. רבי חיננה שמע לה מן דבתרה רבי עקיבה אומר כל המתבשלין זה עם זה מותרין חוץ מן הבשר. הא בשר בבשר אסור. דילמא אתאמרת אלא מודין חכמים לרבי עקיבה בבשר בבשר שהוא אסור. רבי חנניה רבי אבהו בשם רבי יוחנן מודין חכמים לרבי עקיבה בבשר בבשר שהוא אסור. אמר רבי יוסי הוינן סברין מימר של בעל בולע מן מה דאמר רב הונא סב מן איבה והב לפלופה. הדא אמרה של שקי בולע. רבי ירמיה בעי שלקה בחלב מהו. רבי זעירא לא אכל כבד מימיו. שלקה רבי בא ואוכלה ליה. ואית דאמר מלחה רבי בא ואוכלה ליה. חלמון אסור מפני שהוא בולע. תני בר קפרא חלמון אסור וכל שכן חלב ביצים. יצחק רבה בשם רבי שמעון בן לקיש ביצים ששלקן ומצא בהן אפרוח בנותן טעם. רבי זעירא רבי שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן. רבי זעירא אדא בר גרשון רבי ביריי רבי לוי בר פלטא זקן אחד בשם רבי ששים ואחת אסורות. ששים ושתים מותרות. רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן העיד אדא חבירינו לפנינו בששים. ואמר מי שיביא לי יותר מששים מכשר אנא. אמרין לשמעון בר ווא אמר את הכין ואינון אמרין הכין. אמר לון אנא מה דשמעית ואינון מה דשמעון. שמעון בר ווא אמר קומי רבי חנינה [בשם רבי חייה רבה עד שלשים ואמר ליה גיזמה שמעון בר בא בשם רבי חנינה] מעשה בא לפני רבן גמליאל ברבי אמר ליה אנא לא מודי בארבעים ושבע ואנא מודה בארבעים וחמש. רבי חייה בשם רבי חנינא מעשה בא לפני רבי ואמר אית תמן חמשין. רבי חייא בשם רבי חנינה והירק והקליפין והמים מצטרפין. אמר רבי זעירא ואיסור מתוכן. אמר רב הונא קליפי איסור מעלין את ההיתר. רבי זעירא הדא דתימר והוא ששלקן בקליפיהן שלוקות בשלוקות אבל שלקן ביצים קלופות בשאינן קלופות או שאינן קלופות בקלופות שלוקות בשאינן שלוקות צריכין שיעור אחר. גיעולי ביצים מותרין שורו עיבר ולא יגעיל. בצים שהקרימו הרי אלו אסורות מוזרות הנפש היפה תאכל. מצא בהן דם קולף מקום הדם. רבי זעירא סלק מבקרה לרבי חייא בריה דרבי יצחק עטושייה אשכחיה יתיב. אמר לא שנו אלא בלובן חלמון אבל בלובן חלבון מותר. [הוא] סבר דהיא גביה מן אבהתיה. אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן בין חלבון בין חלמון אסור. תני רבי חלפתא בן שאול חלמון אסור חלבון מותר. אמר רבי זעירא הן דאמר בחלמון אסור בשנמצא במקום זכרותו של חלמון ואפילו חלמון והוא שנמצא במקום זכרותו של מוח שממנו אפרוח נוצר. תמן תנינן אילו פוסלין ולא מעלין. המים בין טהורין בין טמיאין. מי כבשים מי שלקות והתמד עד שלא החמיץ. הכא את עבד ליה אוכל והכא את עביד ליה משקה. אמר רבי מנא כאן בקשין כאן ברכין. כאן באוכל כאן במשקה. אמר רבי יוסי בי רבי בון אפילו תימר כאן וכאן בקשים וכאן וכאן ברכין. נותנין טעמים בתרומה ואין נותנין טעמים במקוה.