רמב"ם (משנה תורה) הלכות מאכלות אסורות פרק ה הלכה ט
המושיט ידו למעי הבהמה וחתך מן הטחול ומן הכליות וכיוצא בהן והניח החתיכות בתוך מעיה ואחר כך שחטה. הרי אותן החתיכות אסורות משום איבר מן החי. ואף על פי שהוא בתוך מעיה. אבל אם חתך מן העבר שבמעיה ולא הוציאו ואחר כך שחטה הרי חתיכת העבר או איברו מתר הואיל ולא יצא. עבר שהוציא ידו או רגלו נאסר אותו איבר לעולם בין שחתכו קדם שתשחט אמו בין שחתכו אחר שנשחטה אמו. ואפלו החזיר אותו איבר למעי אמו ואחר כך נשחט או נולד הולד וחיה כמה שנים הרי אותו האיבר אסור משום טרפה. שכל בשר שיצא חוץ למחצתו נאסר כבשר שפרש מן החי שנאמר (שמות כב ל) "ובשר בשדה טרפה" כיון שיצא למקום שהוא לו כשדה נעשה טרפה כמו שבארנו:
