רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ז הלכה א
המלוה את חברו ומשכן לו את השדה עד זמן קצוב או עד שיביא לו מעות ויסתלק והיה המלוה אוכל כל פרותיה אפלו אכל כשעור חובו אין מסלקין אותו בלא כלום שאם תסלק אותו בלא מעות הרי זה כמי שהוציא ממנו בדינין. ואין צריך לומר שאם אכל יתר על מעותיו אין מוציאין ממנו. וכן אין מחשבין משטר לשטר במשכונא. היתה הקרקע הממשכנת בידו של יתומים ואכל שעור חובו מסלקין אותו בלא כלום. אבל יתר על חובו אין מוציאין ממנו היתר. ומחשבין לו משטר לשטר. כיצד מחשבין משטר לשטר. הרי שהיתה שדה זו ממשכנת לו במאה דינר ושדה אחרת ממשכנת לו בשטר אחר במאה דינר ושתי השדות לאדם אחד ואכל מפרות השדה האחת בחמשים ומפרות השניה במאה וחמשים אומרים לו הרי אכלת מן הפרות במאתים ואין לך כלום וכאלו השני שטרות שטר אחד ומשכונא אחת: