רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק יד הלכה ד

המוציא שטר חוב על חברו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים שפרעו כלו נשבע הלוה ונותן מחצה שהרי הודה במקצת ואינו כמשיב אבדה מפני שאימת השטר עליו. ואין המלוה גובה המחצה אלא מבני חורין שהרי הלקוחות אומרים אנו על העדים נסמך והרי בטלו שטר זה: