רמב"ם (משנה תורה) הלכות עירובין פרק ז הלכה ב
וכן אם נתכון לקבע שביתתו במקום ידוע אצלו כגון אילן או בית או גדר שהוא מכיר מקומו ויש בינו ובינו כשחשכה אלפים אמה או פחות והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאותו מקום ויקנה בו שביתה אף על פי שלא הגיע ולא עמד שם אלא החזירו חברו ללון אצלו או שחזר מעצמו ללון או נתעכב. למחר יש לו להלך עד מקום שנתכון לו ומאותו המקום אלפים אמה לכל רוח. שכיון שגמר בלבו לקבע שם שביתתו והחזיק בדרך נעשה כמי שעמד שם או שהניח ערובו שם:
