רמב"ם (משנה תורה) הלכות עירובין פרק ז הלכה ג
במה דברים אמורים בעני שאין מטריחין אותו להניח ערוב או ברחוק כגון מי שהיה בא בדרך והיה ירא שמא תחשך. והוא שישאר מן היום כדי להגיע לאותו מקום שקנה בו שביתה קדם שתחשך אם רץ בכל כחו והיה בינו ובין אותו מקום כשתחשך אלפים אמה או פחות. אבל אם לא היה רחוק ולא עני או שלא נשאר מן היום כדי שיגיע אפלו רץ בכל כחו או שהיה בין המקום שנתכון לשבת בו ובין המקום שהוא עומד בו כשחשכה יתר מאלפים אמה או שלא כון המקום שקנה בו שביתה. הרי זה לא קנה שביתה ברחוק מקום ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשכה:
